יסמין, כפר כמא:
יש לדודה שלי חוה ולאמא שלי צימר אז אני לא חושבת שאני צריכה משהו אבל אני רוצה להיות מצילת חיות.חיות הם יצורים מופלאים ונהדרים אז בי וכנסו לאתר הזה פליז: ekoloko6.tipo2.co.il.

דוד אריה: חיות הן באמת יצורים מופלאים! ותודה על הקישור לאתר.

אלעד, בית ספר ברור עציון, ת''''א:
אני הייתי רוצה עכשיו!!!! להיות שחקן כדורגל ולבלות בג''נגל עם החברים שלי והלונה פארק ולמצוא אוצר אם המשפחה שלי ואחר כך להיות באי קטן!! וגם לטוס לאילת ואל תשכחו צהוב עולה עולה!!!!!! עולה!!!עולה!!!

דוד אריה: אני מאחל לך שלפחות חלק מההרפתקאות הללו יתגשם.

יונתן, בית ספר נעמי שמר, תל אביב:
אני רוצה שיהיה לי הרפתקאה עם כל הכתה לא כולל הבנות של הכתה בלבד בגלל שהן חוטפטת לי את המילה שאני רוצה להגי (דבנות אחרות לא אכפת לי ) אחותי מוזמנת להרפתקאה בהרפתקאה אני רוצה שיהיה מכון איגדרוף בגלל שזה הספורט הכי אהוב עלי היתה לי הרפתקאה קודמת שעליה כתבתי אני מזמין גם את אמא שלי.

דוד אריה: כיף לצאת להרפתקה עם חברים. מה תעשו במכון האגרוף?

יובל, כיתה ו\1בנות, בית ספר נועם מורשת ישורון, אופקים:
אני פעם פגשתי ענקית קטנה מאוד וחמודה ראיתי אותה והיא שמחה לפגוש אותי ומאוד שמחה שאני יתקרבתי עליה וראיתי אותה בוכה ואמרתי לה למה את בוכה ספרי לי ואולי אפתור לך את הבעיה היא דיברה איתי אבל לא הבנתי מה היא אומרת ואמרתי לה שאני לא מבינה מה היא מנסה להגיד לי ופיתאום ראיתי שהיא מבינה אותי אבל אני לא מבינה אותה שמתי לב גם שהיא מדברת בשפת הסימנים ואיזה מזל שאני יודעת ושלמדתי בחוג דיברתי איתה בשפת הסימנים ובסוף גילתי את הבעיה והבעיה היתה שהיא הלכה לאיבוד ולא מוצאת את אמא שלה אמרתי לה שאני יעזור לה חיפשנו ביחד את אמא שלה לבסוף מצאנו אותה והיא היתה מאוד טובת לב וגדולה ואמרה לי תודה שמצאת לי את ביתי והלכה לה.
תודה ממני יובל.

דוד אריה: איזו הרפתקה יפה ומקורית ומרגשת!

עמית, בית ספר ראשונים, בת ים:
פעם אחת היה ילדה בשם דנה היא באה לעיר בת ים לפני זה היא הייתה בעיר חולון היא עברה לבת ים בבת ים היא נכנסה לבית ספר בשם ראשונים בבית הספר הזה היא לא יכירה אף אחד.
אני הראשונה שיתחברתי אליה אף אחד לא יתחבר אליה אני היחידה היא הייתה חמודה מאוד ויפה.
אחרי כמה ימים היה לה יום הולדת היא אמרה את זה לכל ילדי הכיתה אבל אף אחד לא יקשיב.
אבל ביום ההולדת שלה כולם באו אפילו לא ילד אחד,היא מאוד שמחה יום למחרת כולם היו חברים שלה ואפילו ילד אחד יצע לה חברות
הסוף.

דוד אריה: כשמגיעים למקום חדש - זה גם מרגש ומלהיב וגם מפחיד, אבל בדרך כלל הכל מסתדר בסופו של דבר.

בר, בית ספר רוקח, תל אביב:
דוד אריה יש לי את הספר השני ואני קראתי את הספר וזה ספר מאוד - מאוד יפה.

דוד אריה: תודה רבה! קריאת ספרים יכולה להיות הרפתקה נהדרת! 

שי, בית ספר תפוז, פרדסיה:
ביום שבת 27-2 היינו בדרום בעזה נתקלתי בקקטוסים וירד לי דם לפני זה עליתי על גשר שכמעט עומד לפול ומתחתיו מים מזוהמים בגובה שלושה ארבע מטרמזה פחדנו אבל הכל עבר בשלום.

דוד אריה: אני שמח שהכל עבר בשלום. אני חושב איך היו כותבים הקקטוסים את ההרפתקה הזאת. "ב-27.2 התיישב עלינו ילד בשם שי. זה היה מפחיד בהתחלה, אבל הכל עבר בשלום." :-)

אליה, בית ספר רוקח, תל-אביב:
פעם אחת דוד אריה ספר הינון
שמחשף הפך אותו לגוק ודוד
אריה היתהב בגוקית ןהם הולידו 10 גוקים.

דוד אריה: זה ממש נכון!

שחר נדיר, בית ספר גורדון, כפר סבא:
אני שחר נדיר והיתה לי אתמול הרפתקה. אני ואחותי הלכנו למכולת והיה גשם רצנו מהר והגנו למכולת רטובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דוד אריה: להירטב מדי פעם בגשם - זה כיף חיים!

אביטל, בית ספר רוקח ב1, תל אביב:
הרפתקה מצחיקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ראיתי מופע להתותנות עם ביצים והביצה נפלה ללהתותן על הראש
(בכוונה).

דוד אריה: גם אני אוהב מופעי להטוטנות וקרקס.

אילון ביטון, בית ספר כרמל וים, מגדים:
אני וינון אתמול הלכנו למרכולית. הינו צרכים ללכת הרבה זמן, אז כשהיגענו למרכולית היא היתה סגורה. אוי מה נעשה? שאל ינון. צפריר אמר אתה האח הגדול אתה אמור לדעת מה לעשות.
היי צפריר! תיראה יואב החבר שלך אוי נכון ! בוא נגיד לו אם אפשר טרמפ הביתה, טוב אמר צפריר.יואב יואב!
הי מי קורה לי? אני צפריר הא צפריר מה קורה? טוב אמר יואב תגיד אפשר טמפ? כן בתח רק אני אשל את אמא שלי. טוב אמר צפריר. כן, אמא שלי מסכימה. ילה עלה לאוטו, טוב אתה בא ינון? אני בא כשחזרנו ינון סיפר לאמא ואני לדוד אריה כי זה היה יום רביעי ואז דוד אריה סיפר לי שהיתה לו הרפתקעה דומה לזאות.

דוד אריה: כיף לפגוש חברים בדרך! וכן הרבה פעמים אני נוסע עם חברים לכל מיני מקומות.

בר כהן, בית ספר רוקח, תל אביב:
הרפתקה יפה
פעם אמא שלי כנטה לי
את הספר.

דוד אריה: לקבל ספר חדש, לדפדף, לקרוא בו ולצלול לתוך עולמות חדשים - זו הרפתקה נפלאה!

שחר שפירא, בית ספר א.ד גורדון. כפר-סבא:
שלום לך דוד אריה!
פגשתי את ינץ לוי והוא אמר שהוא מוציא עוד ספר היה כיף במפגש וגם באותו היום לא היה לי ולכיתה שלי שיעורים.

דוד אריה: יום עם מפגש סופר ובלי שיעורים - זאת באמת חגיגה!

שובל אוחיון, כיתה ד 2,  בית ספר אחדות, מוצקין:
שלןם אתה ינץ לוי מורתי לעידוד קריאה היא כרמלה והיא אמרה שהיא דיברה איתך ואתה תבוא אלינו.

דוד אריה: דיברתי עם ינץ והוא אמר שהוא באמת יבקר בבית הספר שלך.

קארין, בית ספר סינגלובסקי, תל אביב:
ההרתקה שלי היא ליות בחוץ לארץ.

דוד אריה: תמיד מסקרן להגיע אל ארצות חדשות. איפה היית ומה עשית?

דנה, בית ספר רוקח, תל אביב:
הרפתקה מפחידה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פעם אני ואבא הלכנו לקנות אביזרים לבית-הספר.
ואבא הלך לאיבוד.

דוד אריה: אכן הרפתקה מפחידה, גם לאבא. מה קרה בסוף?

אלעד, בית ספר גורדון ג3, כפר סבא:
הרפתקה שלי היא:
שעמום בבית
משעמם לי כל כך לעשות שעורי הבית ומזה מה זה משמעם לי.

דוד אריה: אני מקווה שכתיבת ההרפתקה באתר שיפרה את ההרפתקה (שיעורי הבית).

דידי:
אני ממש שמחה שאתה בוגר בית ספר גורדון כי אני לומדת בו!

דוד אריה: את אולי מתכוונת לינץ לוי? הוא בוגר גורדון. אני למדתי בתחכמוני.

הודיה מלק, בית ספר מורשת מנחם בגין, גבעת שמואל:
שמוריה נולדה חשבתי שלא יתיחשו אלי יותר.חשבתי שכל היוםיטפלו רק בה.בהתחלה זה לא היה פשות טיפלו בה ןטיפלו בה אבל לאת לאת היתחילו להיתיחס אלי ואז הרגשתי יותר טוב.
הסוף.

דוד אריה: אח או אחות חדשים הם הרפתקה שגורמת לנו להרגיש המון דברים.

חסויה, אני עולה חדשה לא בבית ספר:
הלחתי ברכוב, ריתי איש מפכיד, כשבתי מפכיד, אני עולה כדשה, לא יודאת אברית, לא יצליח לאמרטי הצילו! מה לאשות? אני פכדתי רצטי מאוד לא הבנטי אני איפה! פתחטי דלת אני הביתה אכשיו!

דוד אריה: כשאני קורא את זה אני נזכר שלפעמים שגיאות כתיב הן מאוד חינניות.

ילדה חמודה ונחמדה:
פגשתי את ינץ לוי.

דוד אריה: בפעם הבאה שאת פוגשת אותו תמסרי לו ד"ש ממני.

נבו:
פגשתי את ינץ לוי וזו חביה.

דוד אריה: כן, גם אני פגשתי אותו. בחור נחמד מאוד!

אור, בית ספר כרכור, כרכור:
דבר ראשון אני רוצה להגיד שאמא שלי היא מורה והיא הייתה בהשתלמות איתך.
וההרפתקה:הייתי בלונה-פארק והייתי ברכבת שדים יש את הסיבובים אז כמעט נפלתי ועליתי על האלקונדה (הרכבת הרים המהירה והמפחידה ביותר בישראל) וזה בכלל לא מפחיד!
עם כבר קראתי את כל ספריך.

דוד אריה: אני אישית מאוד מפחד מרכבות הרים, אבל בגלל זה אני אוהב לנסוע בהן. ואני משער שאתה מתכוון להשתלמות עם ינץ. הוא בחור נחמד.

שם: לא רוצה להגיד:

או אני מקוה שאמות.

דוד אריה: שלום, אני יכול לספר לך שהיו רגעים בחיים שלי שהייתי מאוד עצוב, ממש ממש עצוב. הרגשתי שהכל גרוע. אבל ברגע שדיברתי עם מישהו על זה, ברגע שדיברתי עם מישהו שיכולתי לראות שהוא יקשיב לי, אז הרגשתי הרבה יותר טוב. כי לספר משהו שמציק זה תמיד עוזר.

אסרו 2, בית ספר יצחק שמיר, חולון:
זאת ההרפתקאה השניה שאני כותב. ההרפתקאה:לפני שלוש שנים הלכתי ללונה פארק, הייתי בן 7 ועליתי על האנקונדה זאת רכבת הרים מפחידה (זאת גם הייתה הראשונה שלי) .ועליתי עליה רק בגלל הגובה לא בגלל הגיל אבל בסוף נהניתי מאוד. הנה ציור של הרכבת הרים.

דוד אריה: רכבת הרים - אותי זה מפחיד!

nadavXD, בית ספר גורדון, כפר סבא:
יום אחד הייתי בבית הספר ונכתכתי מעמוד ועשו לי תפרים. הייתי בבית חולים. והורידו לי את התפרים שמחתי מאד .חזרתי הביתה ואלחתי למחשב. במחשב שיחקתי בפיייסבוק . אברו שבויים וחזרתי לבית ספר אחרי בערך חודש נישאר לי צלקת של קו אחרי שנה בערך קיבלתי מכה חזקה יותר בראש והתגעגתי לכאב של התפרים ומאז אני לא מישתולל יותר.

דוד אריה: אילו חוויות! אני מקווה שכרגע אתה מרגיש טוב לגמרי!

נופר, בית ספר רוקח, ת"ל אביב:
שדוד אריה נתכע על הענן.

דוד אריה: כן, זה קרה לי. תרצי לכתוב הרפתקה שקרתה לך?

אופק קוהוא רצה שאתן לופואה, בית ספר שזר, הרצליה:
הייתי אצל דודי אריה והסתובבתי
בשכונה פתאום דודי קרא לי ואמר לי שאני צריכה לטפס על ענן הזהב אשר נמצא בדרום למצו את האל חמובוזוס
ולבקש שלדודי יהיה ילד או ילדה ולהתכנן בפני האל אז יצאתי בלי להסס הלכתי לפחות 100 קילומטר ואז ניתקעתי בענק הגדול הוא רצה שאתן לו את אופנ עופנוע שלי ואני סרבתי והוא לקח אותי בידיים שלו ואמר תני לי את האופניים לא היה לי הרבא ברירות אז נתתי לו והימשכתי בדרכי עד שהיגעתי לאלחמוזובוס התכננתי בפניו והאל הסכים.

דוד אריה: הרפתקה מרגשת ומותחת!!

אסרו 2, בית ספר יצחק שמיר, חולון:
קודם כל אני רוצה להגיד שלמרות שאני די בוגר אני אוהב את הסיפורים שלך דוד אריה! הנה ההרפתקאה יום אחד דוד אריה בדרך לצפריר הוא ראה ילד צוחק וצוחק הוא שאל אותו למה הוא בכל כך צוחק הוא ענה לו שהוא היה מקום כיפי מאוד ואחרי שדוד אריה ביקר את צפריר דוד אריה הלך למקום ושסיים לבלות שם גם הוא צחק הסוף. אני שכחתי את השם של המקום לכן לא כתבתי את השם.

דוד אריה: ההרפתקה מאוד צחקנית! ואגב בגרות רק גורמת ליהנות יותר מהסיפורים.

חן שקל, בית ספר תדהר, יקנעם עלית:
שלום אני חן ..... יש איזה מישהו אני לא בטוח שזה אתה בפייסבוק שמדבר איתי זה אתה? ועכשיו נגיע להרפתקאה:
יום אחד הלכתי אל אמא שלי והיא אמרה לי שיש לה אורגן... זה היה גיל 5 נראה לי והיא הוציאה והתחילה לנגן ! לא ידעתי שהיא למדה לנגן. היא ניגנה כל כך יפה.. ואז אני התחלתי ללמוד ממנה ללא תווים ואז התחלתי ללמוד מנגינות בעצמי! הלכתי לאינטרנט ומצאתי תוכנה שמלמדת לנגן. יש לי פסנתר בבית ספר שאני מנגן עליו.. ואז מורה שלי למוסיקה כיתה א"ב (אני כיתה ה'') באה והתחילה ללמד אותי מנגינה שאני כל כך אוהב!! אני אוהב אותה כי ממנה התחילה האהבה לפסנתר ולאורגן..... ועכשיו אני אלוף בלנגן בפסנתר אפילו שאני לא בחוג!.. כולם מתלהבים בבית ספר... זה כיף זה נשמע משעמם לנגן על פסנתר או אורגן.. אבל אחרי שמנסים ומצליחים אתה אוהבים!!!!! וכן מסתיים ההרפתקאה.

דוד אריה: שלום חן. כן, יש לי פייסבוק, אז כנראה אתה מדבר איתי. ההרפתקה שכתבת נהדרת. היא מראה איך כוח רצון והתמדה בדברים שאוהבים היא כיפית ומהנה.

כולם מוזמנים לקרוא את ספר ההרפתקאות המרתק והמשעשע מאת יפתח מבית ספר שז"ר בהרצליה. לחצו כאן. ההנאה מובטחת!!

שחר, בית ספר א.ד גורדון, כפר-סבא:
היי!
דוד אריה זאת שוב אני שחר שלא אוהבת שאומרים את שם המשפחה שלי ושדיברתי עם קוף אהה... שחכתי להגיד לך עומר שפירא ועדי שפירא הם אחים שלי אבל ליפעמים הם מעצבנים אויי אבויי מה אני מספרת ומה אני מדברת נוווווווווו... עכשיו אני יספר לך את ההרפתקה שלי ליפני שאני יספר את ההרפתקה שלי אני רוצה לישאול אותך כמה וכמה שאלות .1. הסיפורים שלך בעמת אמייתיים? .2. האם אתה אוהב את חג ט"ו בשבט? טוב דוד אריה ההרפתקה שלי היא: אני הלכתי לפראק אוטופיה ונהנתי שם ואני מזכירה לך לא להגיד את שם המשפחה שלי אהה... אני לומדת בכיתה ג"1 עם המורה אילנה רושט והמקצוע שאני הכי אוהבת הוא שפה והמקצוע שאני הכי שונת אנגלית והמיקצוע שאני מתקשה בו הוא חשבון אזז... בייי... מאחלת שחר.

דוד אריה: כן, שחר, לפעמים אחים מעצבנים, אבל אם השנים לומדים לפעמים שאין חברים טובים מהם. ועל שאלותייך אינה בפורום. את מזומנת להיכנס לשם ולקרוא.

עומר שפירא, גן שוש, הדר:
אני אכלתי פירות יבשים.

דוד אריה: אני כל כך אוהב פירות יבשים!

עדי שפירא, גן תומר:
אני היכנתי בגן עוגה.

דוד אריה: איזה כיף לאפות עוגות ולבשל. אני מאוד אוהב ואני מקווה שהיה בעוגה הרבה שוקולד!

שחר, בית ספר א.ד גורדון:
דוד אריה זאת שוב אני שחר שכתבה שהיא דיברה עם קוף אתה יודע לא שדיברתי עוד פעם עם קוף אלה באתי לספר לך שב29.1.10 מישל דורי מהכיתה שלי עזבה את בית הספר היא עזבה לבית ספר "יצחק שדה" אני הייתיי מאוד עצובה אבל אז התעוששתי דוד אריה אתה יודע למה כי עשינו לה מסיבה שעתיים זה היה מאוד כיף עכשיו אני יספר לך משהו שלא קשור למישל שם המישפחה שלי הוא שפירא ואני לא אוהבת שאומרים אותו אז ביייי...

דוד אריה: שחר, אני שמח שאת כותבת שוב. פרידות הן לא תמיד נעימות, אבל אני שמח שמצתאן דרך לעשות מזה גם כיף. וכמובן, אני מבטיח לא לומר את שם המשפחה שלך! אף פעם!

איל, כיתה ב', חינוך ביתי:

דוד אריה: שלום לכולם, אתם מוזמנים להקליק כאן ולקרוא את דו"ח הקריאה הנפלא שכתב איל על ספר הרפתקאותי בג'ונגל הסיבירי. קריאה מהנה מובטחת!

יואב, בית ספר בן צבי, חולון:
יום אחד דני וקופיפו הלכו לראות אים אמא הכינה ארוחת בוקר אם אם אמרו אמא ואף אחד לא אנא אם חיפשו אותה ברחובות ולא מצהו דני שאל את קופיפו אים הוא יודע את הדרך קופיפו אמר לדני שהוא לא יודע את הדרך אם רצו לשאול כל בן אדם אבל התבישו דני רצה לבקש מכולם טלפון אבל התביש דני הרגיש רעב הוא הלך לחנות פיצות וביקש פיצה וצי''פס אבל לא נתנו לא הוא היה מאוד רעב אד שהיה חייב לחפש עץ פרי הוא חיפש וחיפש וחיפש וחיפש ולא מצא התחיל להיות קצת חשוך ודני פחד הוא חיפש מקום לשון הוא הקים מחנה מתחת לעץ בבוקר אם שוב חיפשו אוכל ומצאו דני אמר אני לא יודע מה איתך אבל אני קצת מחבב את השתח למרות שמסוקן ויש זאבים וגנבים למחרת בבוקר אם חיפשו כסף ומתי שהם מחזרו היה חושך אבל זה היה שווב כי מצאו 20 שקל אם אלכו לקניון לקנות להם צי''פס והיה להם אפילו כסף להמבורגר למחרת בבוקר ביום ה3 שלהם לבד אם לא חיפשו כסף או אוכל אם חיפשו את אמא אם חיפשו אד הלילה ולא מצאו למחרת בבוקר ביו ה4 שלהם לבד אם גם חיפשו את אמא ומצאו אם כל כך שמחו ואמרו אמא אמא אמא אמא אמא וגם אמא אמרה ילדים ילדים ילדים וכל המשפחה חזרו הביתה בשמחה.

דוד אריה: איזו הרפתקה מרגשת. הייתי כל הזמן במתח ורציתי לדעת אם הם ימצאו את אמא. שמחתי כל כך שהם מצאו!

אורי, גן חובה, שוהם:
פעם טסתי בחללית ואז בא חייזר גדול והא רצה להרוג אותנו. היו לנו טילים גדולים וכך הרגנו את החייזר הגדול. בסוף טסנו חזרה לכדור הארץ ואף אחד לא האמין לנו שבאמת הרגנו חייזר גדול.

דוד אריה: אורי, איזו הרפתקה מסעירה. ואני מכיר את המצב הזה שבו אנשים לא מאמינים להרפתקאות שלך. העיקר שאתה נהנה מהן!

דביר, בית ספר גורדון, כפר סבא:
אני דביר הופמן מכיתה ג,1.ההרפתקה של חיי היא:"כאשר האיתי קטן היו לי בעיות דיבור,לא דיברתי נכון ולא דיברתי ברור.ובגלל זאת לא היו לי חברים כי הם לא הבינו אותי.הלכתי למורת דיבור ולמדתי לדבר נכון ועכשיו אני מדבר יפה!

דוד אריה: כל הכבוד! הרפתקה שבה מתגברים על קושי היא דבר נפלא.

דומיניק. בית ספר גורדון. כפר-סבא:
היו היה דוד אריה הוא רוצה לקנות מכונית מפוארת.אך אבוי?בא איש וקנה את אותו מכונית שדוד אריה רצה לקנות. דוד אריה אתרגז מאוד. אז החליט ליקנות מכונית בצבע כחול. אבל החברה אמרה שזו מכונית לא למחירה.לדוד אריה לא נשאר שום
מכונית ואלך לחברה אחרת.

דוד אריה: איזו הרפתקה משעשעת! בסוף פשוט הלכתי ברגל.

דניאל, בית ספר גורדון, כפר-סבא:
תגיד זה באמת נכון כל הסיפורים שלך?
אני ומשפחתי אלכנו לספרי אז ירדנו בקופים אז קוף אחד בה אליי ושיחק אתי.

דוד אריה: כן, ההרפתקאות כמובן נכונות. אבל גם אם את לא מאמינה, הכי חשוב שאת נהנית מהן. וחוץ מזה, איזה כיף לשחק עם קוף!

טוקי, בית ספר בן גוריון, כפר סבא:
גרתי בשדרות בבית פרטי אם כלבה הכי חמודה בעולם עד ששמנו כסם.

דוד אריה: אני מקווה שהקסאם לא פגע באף אחד! ואני מקווה שהכלבה החמודה עברה איתך לכפר סבא!

יהונתן מרק, בית ספר מורשת מנחם בגין, גבעת שמואל:
שלום.אני יהונתן מרק מבית הספר מורשת מנחם בגין.אני רוצה לספר לכם על ההרפתקאה שעברה עלי לפני שנה באמריקה.אני שטתי בביצת קרוקודילים אמיתים בסירת מרוץ שבשמורת אנדינים ובאמצע מדריך נכנס לביצה והוציא קרוקודיל והסביר עליו והוא הסביר מה ההבדל בין קרוקודיל לתנין ואז הסירה שטה במהירות ועף לי הכובע ואני מקווה שזה יקרה לי שוב.

דוד אריה: איזו הרפתקה מסעירה! הקרוקודיל היה גדול? הוא חייך אליך? ואחר לשוט בסירה - זאת בטוח היתה הרפתקה גם לכובע!

נגה, בית ספר גורדון, כפר סבא:
שלום. אני נגה שמואל מבית ספר גורדון. אני רוצה לספר על כמה מעברים שעברתי, אני נולדתי בלונדון אחרי אחותי הגדולה, היא גדולה מימני בשנתיים. נולדתי בזמן שהיא ואבי היו בישראל. אברו כמה שנים, שאני הייתי בגיל המעון טסנו לגור לישראל. חלפו עוד הרבה שנים, ואני בגיל כתה א'' אני הלכתי לבית ספר שובו עד כתה ב'' היתה ילדה שמעוד עיצבנה אותי. חלפה שנה, ואני עכשיו בכיתה ג''. עברתי לבית ספר גורדון, ומכל המעברים מלונדון אני מעולה באנגלית. ואני הכי אוהבת את המיקצוע הזה. אני אוהבת אותו ביגלל המורה, טליה.

עכשיו 2010.

דוד אריה: נגה, אילו הרפתקאות! לעבור ממקום למקום, ללמוד שפות שונות, להכיר אנשים חדשים - אלה חיים מרתקים!

שחר, בית ספר א.ד גורדון, כפר סבא:
אני הייתי יום אחד במושב תלמי אליהו והלכתי עם המשפחה לספרי הלכנו לקופים אמרתי לקוף:תן לי יד והוא נתן לי יד זאת ההרפתקאה שלי.

דוד אריה: איזה כיף לדבר עם חיות!

גל משיח, בית ספר א.ד גורדון, כפר סבא:
הלכתי לבאולינג.

דוד אריה: אני מקווה שנהנית שם!


מאי, בית ספר גורדון, כפר סבא:
פעם ראיתי קקי נודניק
והקקי היה בצבע שחור
כמו בירה כחולה כמו אכברוש.

גל, בית ספר רוקח, ת"א:
יום אחד בקיבוץ בראקאי הלכתי לאגם לבד.ראיתי נחש מתוק והוא בה שאני עלתף אותו.בהתחלה רציתי לרוץ הביתה מרוב פחד אבל בסוף נישארתי ושיחקתי עם הנחש.

דוד אריה: הרפתקה מיוחדת מאוד!

נועה, בית ספר אבני החושן, מודיעין:
בקיץ שעבר היינו בצימר בצפון וזה היה ליד דיר של עיזים ,אז בצהריים כשהתיישבנו לאכול בגינה של הצימר פתאום באו מלא עיזים מתחת לשולחן שלנו ואכלו לנו את כל הבגט,ממש נבהלנו וברחנו ולאכול? לא יכולנו.

דוד אריה: הרפתקה מצחיקה ואולי גם מעט מפחידה. אני מקווה שנשאר לכם בסוף מעט בגט לעצמכם.

יובל והילה, בית ספר גורדון, כפר סבא:
היינו רוצות שכל העולם יהיה עשוי משוקולד.

דוד אריה: אני יכול לגלות לכן שהרפתקאותי במדבר השוויצרי היה הרבה מאוד שוקולד. בספר הבא תוכלו לקרוא על זה.

אלעד דוד, בית ספר גורדון, כפר סבא:
שני לטאות נמצאים בבית הספר שלי הם יתרבו ואז יסגרו את בית הספר אבל יש לי רעיון שיעזור [העזרתי בחברי]הרעין הוא נקח הרבה חומצה נשים על הרצפה הכתות החולנות ואלה... אז הלטאות יגיעו לחומצה והם נמצא אותם ושלק אותם מהבית ספר שלי עם ישארו ביצים זה יהיה רע מאוד כי הכול יתחיל מהתחלה.

דוד אריה: הרפתקה על מתקפת לטאות - זה מאוד מסקרן. השאלה מה תעדיף: שיסגרו את בית הספר או שיתגברו על הלטאות?

טל, בית ספר גורדון, כפר סבא:
היתי בלונפארק.

דוד אריה: הרפתקה כיפית. תרצה לכתוב מה עשית שם?

עדי פסח, גן ענבר, הרצליה:

מסע בחלליות וטילים

עליתי על הר וירדתי וכשירדתי ראיתי אתר שיגור טילים וטסתי בטיל.

נחתתי במקום של חלליות ואז טסתי בחללית.

וכשנחתתי חזרה בכדור הארץ גיליתי שניצחתי בתחרות.

ואז הבנתי שהייתי בתחרות.

וכולם הריעו לי.

וזה סוף הסיפור.

דוד אריה: תודה לעדי על ההרפתקה הנפלאה! ולמי שרוצה לקרוא את ההרפתקה עם איור נפלא של עדי, לחצו כאן.

נועה, בית ספר אבני החושן, מודיעין:
ב ים המלח אני והמישפחה שלי
יצנו ל טיןל הרים ונפלה לאח שלי הכיפה...אז אבא רצה להביא אותה אבל זה היה דייי מסוכן.בסוף אבא לא ךלקח את הכיפה..

דוד אריה: אין ספק שזו היתה הרפתקה גם לכם וגם לכיפה.

עדו, כיתה ד1, בית ספר צפרירים, אשדוד:

1. אחרי הלימודים הלכתי לבית וצילצלתי בפעמון ואף אחד לא פצתח לי את הדלת כי אחותי לא רצתה שהכנס לבית רק אחרי 4 שעות ניכנסתי לבית הסוף.

2. לפני 5 שנים ביקרתי באיטליה ורעתי את המלך שלהם היה מאוד מפחיד והיה שווה לראות אותו הסוף.

דוד אריה: תודה על שתי ההרפתקאות. הראשונה נשמעת לי מעט מלחיצה והשנייה נשמעת מפחידה בהתחלה אבל משמחת בסוף.

שחף אברהם, בית ספר הדר ב3, פתח תקוה:
דוד אריה, אני מאד אוהבת ארפתקאות.

דוד אריה: אם כך, יש לנו דבר משותף - שנינו אוהבים הרפתקאות!

נועם, בית ספר חנן:

דוד אריה ההרפתקה שסיפרתי לך לא היתה אמיתית סתם המצתי אותה כי רציתי ליקתוב לך הרפתקה. כן ההרפתקה היתה בחלום אבל מאוד מהנה.