צחקקוב

כפר בג'ונגל הסיבירי.

מה מיוחד בבני הכפר צחקקוב? מה קרה לי שם? מה אתם עוד יודעים על צחקקוב?

כתבו בתחתית העמוד את כל מה שאתם יודעים ושלחו אלי ואני אוסיף את מה שכתבתם לאתר.

עומר ר. שיר ועדי, כיתה ג'2, בי"ס חופי הגליל, ראש הנקרה ונהריה:
צחקקוב שם כולם צוחקים שיש משהו עצוב ובוכים שיש משהו מצחיק כמו קירקס הם בוכים בו ודוד אריה צחק בלויה של העורב של ראש העיר של ציחקקוב כולם צוחקים ודוד אריה בוכה
 
דוד אריה: נכון!



אור ואהד, כיתה ג'2, בי"ס חופי הגליל, גשר הזיו:
צחקקוב היא עיר  כל מה שבני אדם בוכים עליו שם צוחקים עליו, וכל מה שצוחקים ממנו, שם בוכים.
 
דוד אריה: נכון!
 

אורי, כיתה ג'2, בי"ס חופי הגליל, ראש הנקרה:
אני יודע על צחקקוב שמה שאנחנו צוחקים ממנו בצחקקוב בוכים ומה שאנחנו בוכים ממנו שם צוחקים וזה מאוד מוזר
 
דוד אריה: נכון!


עומר וניר, כיתה ג'2, בי"ס חופי הגליל, גשר הזיו וראש הנקרה: 
בגונגל הסיבירי דוד אריה היה בצחקקוב 
אני לא מבין את אנשי צחקקוב מזרים 
מאוד עם אני הייתי שם אני עפתי
דוד אריה: נכון.

 

גילי, רעננה:
אתה יודע היום סיפרו לי בדיחה
ומזה בכיתי!!!

דוד אריה: מזכיר לי את ימי בצחקקוב!


איתי, כיתה ג' 3, בי"ס שז"ר, הרצליה:

דוד אריה למה לא ברחתה מציחקוקוב והבתה את כל האנשים לארץ שלך  והייתה מראה להם איך חיים לינץ אנחנו פוגשים אותך ביום שני הבא אהה כן אוהב את ספרך

דוד אריה: רציתי שאנשי צחקקוב יבואו לבקר בישראל אבל זה נשמע להם כמו בדיחה לא מוצלחת. וגם: ינץ שמח מאוד על המפגש הקרוב.



עומר גת, כיתה ה''3, בי"ס היובל, רעננה:
ראש העיר של צחקקוב שהעורב שלו אבד.(ספר 2 פרק:"דוד אריה בוכה בצחקקוב").

דוד אריה: כמה הוא אהב את עורביקו העורב!

 תמיר, כיתה ב1,בי"ס קשת,מודיעין:

אנשי צחיקקוב צוחקים מימה שאנחנו בוחים ובוחים מימה שאנחנו צוחקים

 דוד אריה: למה הם צוחקים מימה שאנחנו בוחים ןבוחים מימה שאנחנו צוחקים   למה?

דוד אריה: תמיר, זו שאלה מעולה. דברים עצובים מוציאים מהם צחוק ובדברים משמחים מוציאים מהם בכי. הם פשוט נולדו אחרת מאיתנו.

נועה פרז, כיתה ב 3, בית ספר הדר, נס ציונה:
יש לך מזל שהם לא מדברים הפוך
למשל במקום שלום מולש.

דוד אריה: נועה, זה באמת היה מסבך את העניינים!

אפיק, כיתה ד-2, בית ספר סגולה, בני ברק: אני עושה חיקוי יצירתי הלך אני יודע שכולם בכו ואז דוד אריה התחיל לצחוק.

דוד אריה: זה נכון מה שמצחיק אותנו גרם לאנשי צחקקוב לבכות.

יונתן, כיתה ב'', בית ספר תפוז, פרדסיה: אנשי צחקקוב בוכים במקום לצחוק וצוחקים במקום לבכות.

דוד אריה: זה מאוד מבלבל!

שי, כיתה ב, בית ספר תפוז, פרדסיה:
אנשי צחקקוב תמיד בוכים על משהו שמח וצוחקים על משהו עצוב אבל מ שה לא עושה את מה שאם אומרים חיי שם וזנה מפחיד מאוד.

דוד אריה: כן, היה שם מאוד מפחיד.

גיא כנען, גן נרקיס, ירושלים:
כל מי שגר בצחקקוב אהב את עורביקו. בצחקקוב דוד אריה ראה קרקס, ובקרקס האנשים נורא נורא בכו, והוא לא הבין מה קרה.

דוד אריה: נכון! כמה בני צחקקוב צחקו כשעורביקו נעלם!

יהלי, כיתה ה, תל אביב:
בצחקקוב אנשים צוחקים כשאנחנו בוכים ובוכים כשאנחנו צוחקים.

דוד אריה: זה נכון מאוד וזה היה לא פשוט בכלל!

נמרוד טץ מלמד, קיבוץ חצור:
צחקוקוב שהם שמחים הם בוכים ושהם עצובים הם צוחקים. ודוד אריה היה שם ובגלל שביום אבל הוא בכה והם צחקו כי זה היה עצוב הם חשבו שהוא מזלזל בהם וכעסו עליו וכמעט השליכו אותו לבור, בסוף הם הינחו לו כי הם חשבו שאינו מבדיל בין טוב לרע ובין יום עצוב ליום שמח והוא ברח מהכפר.

דוד אריה: כן, היה שם מפחיד, אבל סוף טוב הכל טוב!