דניאל כהן,כיתה א 1, בי"ס אור, כפר אורנים:

ב יום שבת הלחנו לקטיף והיתה הרפתקה שאפם לא היתי שמה

דוד אריה: איזה כיף להגיע למקומות חדשים ולא מוכרים!

נגה, בית ספר נועם רעננה, כיתה ב3, הרצליה:

שכל המשפחה יצאה לסבתה לישון לשלושהימם.

 

דוד אריה: הרפתקה גם לכם וגם לסבתא!!

אביב, בית ספר אלונה, כיתה ב''1, עמיקם:
יום אחד לדוד אריה היה משעמם, אז הוא יצא החוצה לשחק. פתאום בא ענק וחטף אותו דוד אריה קרא לעזרה וצעק הצילו הצילו... פתאום באה אשתו ובאה וראתה שהענק תפס את דוד אריה. היא רצה לספר מתכונים כדי להכין שיקוי כדי שדוד אריה אשתה את השיקוי ויהפוך לענק. היא הכינה את השיקוי נתנה אותו לדוד אריה. דוד אריה השתחרר ומאז דוד אריה ואשתו חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה.

דוד אריה: הרפתקה נפלאה!! היא הצחיקה אותי!

ענת מרדכי, בית ספר קורצאק, כיתה ד2, קריית מוצקין:
יום אחד דוד אריה רצה להיות חיה והוא לו ידע איזה חיה לבחור אז הוא יצאה להרפתקה. בעולם, היתה לו דילמה להישאר עם המישפחה אוו ש לעזוב ולצאת להרפתקה בעולם זו הייתה דילמה קשה מאוד הוא לא ידע מה לבחור מישפחה אוו הרפתקה מיסביב לעולם הוא אמר שמשפחה יש הרבה זמן. והרפתקה זה פעם בחיים. דוד אריה בחר ללכת להרפתקה. ואז הוא יצא להרפתקה סביב העולם זה היה קשה להיות לבד. הוא טס לקווקז ומישם לספרד ומיספרד לארצות הברית ומישם ליפן ומיפן לסין ומיסין ארגנטינה וכו.... ואז הוא פגש את אחותו האבודה מהשואה לפחות הוא חשב שזו אחותו הסוף ניפגש בהמשך..

דוד אריה: ענת, הרפתקה יפה מאוד. אני סקרן לדעת מה קרה בהמשך!
אמרי הטייס, בית ספר אלונה, כיתה ג''2, גבעת עדה:
שם הספר דוד אריה באירופה. ביום רביעי בצוהוריים אמר דוד אריה לכבוד האחותכם החדשה הצלחתי סוף סוף לשכור לי לצפריר וינון מטוס אנ י וינון קפצנו בכול הבית מרוב שמחה ושאלתי את דוד אריה לאיזה ארץ טסים דוד אריה אמר לא טסים לארץ אלא לכמה ארצות אנחנו טסים לאירופה להולנד אנגליה שוויץ והונגריה ההמשך יבוא...

אדר, בית ספר בין צבי, כיתה ג-2, חולון:
שלום דוד אריה אני רוצה לספר לך על הרפתקה נורא נורא כיפית הלכתי עם הכיתה שלי לטיול בנחל פולג ואז אחרי שהלכנו והלכנו הגנו לדיונה הענקית אחרי שהיתיפנו הלכנו להכין פיתות על התבון ואז אחרי כמה זמן חזרנו לכיתה למדנו קצת ואז בסוף הלימודים הלכנו לביתינו וסיפרנו את ההרפתקה המופלאה והכיפית שהיתה לנו!!!

דוד אריה: גם טבע וגם הכנת פיתות - נשמע נהדר!

איתי, בית ספר אסיף, כיתה א3, מודיעין:
כשאני יצאתי לטיול בהר גבוה היה למטה חפץ חשוד אז נבהלתי.

דוד אריה: זה באמת יכול להבהיל ואני שמח שהכל הסתיים בשלום!

נועם יצחק, בית ספר אלי כהן, כיתה ג''1, קרית מלאכי:
זה קרה יום אחד בגן שהיתי אתהבתי במישהו אבל הוא לא אהב אותי :(

דוד אריה: זה באמת עלול להיות מאכזב. אין ספק שזו הרפתקה. לא כל ההרפתקאות שמחות.

אופיר קסטל, בית ספר ויצמן, כיתה א2, רחובות:
דוד אריה למה לא תכתוב סיפור על דוד אריה בג''ונגל הרומני אז ההרפתקה היא כזאת פעם דוד אריה רצה להשתתף בתחרות דמקה שהיא נמצאת בג''ונגל הרומני שזה רחוק רחוק מכאן אז הוא נר והתחיל ללכת לתחרות הדמקה ואחרי שבוע הוא היגיע לתחרות וישר קראו לו להתחיל לשחק והאנשים היו מאד מאד טובים וגם היגיע לשם אלוף הדמקה ודוד אריה עקף את כולם לאט לאט עד שהוא היגיע לשלב שהוא נגד אלוף הדמקה העולמי וזה היה תיקו עד המהלך האחרון של דוד אריה במהלך האחרון של דוד אריה נשאר לכל אחד חיל בגלל שאלוף הדמקה טעה אז הוא התקרב אל דוד אריה ואז דוד אריה ניצח.

דוד אריה: מי היה מאמין שדמקה יכול להפוך להרפתקה מסעירה כל כך! תודה! 

בן אסנו, בית ספר מגד, כיתה ד2, רעננה:
הרפתקאות דוד אריה
דוד אריה בסיר הבישול .
אתמול בצהריים אמא אמרה שאני היה אצל דוד אריה במשך הקיץ הקרוב,חשבתי לעצמי איזה כיף.קמתי בבוקר ואז באתי אל דוד אריה.דוד אריה סיפר לי אל ההרתפקה ביערות הגשם ואז שאלתי;דוד אריה אתה היית ביערות הגשם שאלתי. ביערות הגשם היית באמצע היער בית שעשוי מכדורים באמת שאל ינון זה שטויות במיץ אוכמניותאמר אחיו.דוד אריה המשיך לספר, בביקתה היה מכשף רשע ושמן שהאב לאכול, אז המכשף הפך אותי לגודל פצפוני והכניס אותי לתוך המרק.במרק היו מלא אנשים שהפך אותם לירק כמו את אלי גוטמן, הוא הפך לירק ואת רון חולדאי הפך לפיצה.באמת שאלתי וואוו דוד אריה יש לך חיים מענינים מאוד, ואז אני וכל האנשים עשינו לולאת אנשים לקולב והצלחנו עוד פעם בזכות 4 השערות שלי שתפפסו את הקולב ,מטה הקסמים היה מאוד קרוב לקולב ואז החזרנו את עצמנו לגודל הטבעי.

דוד אריה: הרפתקה מסעירה ומשעשעת!

ענבר אלקובי, בית ספר יזמ, כיתה א2, מודיעין:
פעם כשיצאתי לחפש את הדינוזאורים ראיתי חייזר הוא היה כלכך ירוק היה לו שער כל כך ארוך הוא אמר ; למעבק
כלמר מה אתה עושה פו
לא הבנתי למה הוא מתכון
אמרתי ; לו עבחה
ואז החייזר נפל לבור
אמרתי ;לו רכגן
כלמר תן יד עזרתי לו
ובתמורה הוא נתן לי
לטס בחללית שלו

וזהי כל ההרפתקה

דוד אריה: הזדמנות נפלאה לעזור לחייזר!

טל:

יום אחד היה ילד שקראו לו טל ויום אחד הוא ניכנס לטירה ענקית וקוראות לו שם המון הפתאות היו שם כוכבים מדברים וענק שהרס את הבית של הגדעים הקטנים ורק טל וכל החברים שלו יכולים להציל את העולם מפני דרקון הצב

דוד אריה:ואני מקווה שטל באמת הצליח להציל את העולם!

סתיו, בית ספר המאוחד, כיתה ד''2, ירוחם
יש לי רעיון לעשות ארץ של קלפים
אני יתן לך ינץ התחלה ואתה תמשיך אם תרצה:
אני עברתי את ארץ השוקולד ונתקעתי במדבר אני הלכתי והלכתי ופתאום רואה ארץ,ארץ הקלפים.
בתים עצים הכל מקלפים.
אני רצתי לארץ והשומרים שמקלפים לא הסכימו הם הפנו אותו למלך גוקר והגוקר נתן לי להיכנס..
נכנסתי וראיתי ילדות ואמהות ואבות חסונים.וכל הקלפים מהאס עד מלך(קוראים להם כך בגלל שהם שוויצרים) מרו לו להיכנס למערה.
הוא נכנס ופתאום הוא נהפך לקלף,קלף חמש לב אדום.קלפית אחת התאהבה בי,וביקשה להיתחתן איתי.. אני יפיוף וישר זרקתי אותה אבל היא המשיכה להציק לי ובסוף התחתנתי איתה.היא הייתה עשירה מאוד ובגלל זה היה לנו את בניין הקלפים הגבוהה ביותר.....

ופה אתה תמשיךך

דוד אריה: הרפתקה מקסימה והייתי שמח להגיע לארץ כזאת. גם ינץ מסר שהוא מסכים איתי.

אריאל, בית ספר נופים, כיתה ג2, חיפה:
אני היתי במדבר במיצפה רמון ואסיתי טיול במחתש רמון מאריאל.

דוד אריה: זה אזור יפהפה. איזה כיף!

שילה אהרון, בית ספר קול יעקב, כיתה ג1, ירוחם:
שהייתי בטויזרס הגדול בניו יורק והיה שם גלגל ענק [בתוח החנות] והיה שם קומה שכמעט הכל שם היהעשוי מלגו

דוד אריה: אני אוהב צעצועים!

נועם שרף, בית ספר מרחבים, כיתה ב2, אלוני אבא:
היתי בחווה בהונגריה והיה שם בית וגרתי בו.

דוד אריה: אזיה כיף לגור בחווה!

אראל, בית ספר הדר השרון, כיתה א''5, כפר הס:
טסתי לבלגיה לעשרה ימים והייתי בפארק שהילדים היו חייבים להצטלם ליד איש מחופש לצב שדומה לתוכי. ליד הפארק היה בניין שבו היה חדר עם קוביות מתכת. כדי לבנות בקוביות היינו צריכים להיות יחפים.

דוד אריה: נשמעת הרפתקה נפלאה!

שי וליאור, בית ספר יצחק שדה, כיתה ב4, כפר סבא:
יום 1 שי היתה במיקלחת וראתהג''וק בגודל של הבטן של דוד אריה. ושי קראה לליאור ואמרה:ליאור בואי בואי לפה וליאור שמעה : בואי , תאבי לי שמפו ונתנה לשי שמפו ושניכנסה לחדר ליאור ראתה ג''וק ענקי וצרחה: אהההה... ושי שאלה : הבת תריסוס ,לא אמרת לי להביא שמפו ואז קראנו לאמא ואמא הרגה את הג''וק אם ריסוס הג''וקים...

דוד אריה: גם לג'וקים יש רגשות! :-)

דניאל, בית ספר מגד, כיתה ג3, רעננה:
ההרפטקה שלי היתה כשטסנו
נכנסנו לתוך ענן זה היה כיף.
עגנו הביתה ונתנו לנו את המזוודות ראשונים היה ממש כיף.
מקווה מאוד שהיה ככה גם בשנה הבאה

דוד אריה: לעוף בין עננים - זה מזכיר לי איך נתקעתי פעם על ענן!

עידן, בית ספר ראשונים, כיתה ב 2, נס ציונה:
הרםתקאות דוד אריה בניו יורק
ביום רביעי אחד, דוד אריה הגיע לבקר אותי. אמרתי לו: "ינון לא רוצה לשחק איתי..." הוא ענה לי: "שווה לך יותר לשמוע את הרפתקאותיי. הפעם אני אספר לך על ביקורי בפסל החירות". עניתי שאני מאד רוצה לשמוע.
"כשעליתי על פסל החירות הוא פתאום התחיל לדבר איתי. הוא אמר: תעזור לי כבר לזוז, קשה לי לעמוד ככה כל כך הרבה זמן. אז שאלתי אותו איך? והוא ענה:.....

המשך יבוא

דוד אריה: אני מאוד סקרן לקרוא את ההמשך!

אמיר, בית ספר אור, כיתה א 2, כפר האורנים:
דוד אריה, נלחמתי נגד נינג''ות הם לקחו אותי למאסטר והוא נתן לי את החרב הטובה ביותר והבאתי אותה לכם

דוד אריה: איזו הרפתקה מסעירה!

גיא כפיר, בית ספר ברנר, כיתה א 1, הרצליה:
אני נילחם נגד דרקון עם 3 ראשים

דוד אריה: ואני מקווה שאתה מנצח!

דולב אונגר, בית ספר אושיסקין תל''''י, כיתה א1, נתניה:
אני רוצה להמציא ספר המשך לדוד אריה שיקראו לו "דוד אריה במאדים".שלום קוראים לי צפריר עברתי דירה לתל אביב הפעם דוד אריה היה במאדים וספר לי מה קורה שם. היו שם בנייני סלע וחיזרים עם מחושים וחיות עם ארבעה קרנים ומזג האויר היה כמו כדור הארץ. דוד אריה נלכד תחת ענק בעל 4 ראשים וסו עם 15 רגליים והוא נחלץ בעזרת שיר מצחיק ששר ואז כולם התעלפו מצחוק

דוד אריה: מסעיר ומצחיק!

מתן קליש, בית ספר הדר, כיתה ב''1, נס ציונה:
ליפני שנה היתי בנחל הרניקרא "נחל ניצנה" כשחזרתי מהטיול, בדרך ליד הגשר שהיתמותת ליד ניצנה ציפתה לי הפתעה שלא רואים בכול טיול הכביש היה מוצף (הנחל הציף אותו)ולא יכולנו לעבור! חיכינו שעה ארוכה וההצפה ירדה ואז נסענו הביתה בוך המים(זה באמת קרה)

דוד אריה: הרפתקה מסעירה ורטובה שלבטח זוכרים כל החיים!

דוד אריה: אני סקרן לדעת מה ההמשך!!!

תומר הוכברג, בית ספר תל''''י אלונה, כיתה ד''1, גיבעת נילי:
עשיתי סנפלינג מצוק 25 מטר

דוד אריה: זה נשמע מפחיד ומסעיר!

אור שקד, בית ספר עמל, כפר יונה:
דוד אריה בגוגומליגה שזאת ארץ
שבה נימצאים אנשים שמערוצים להקה ששמה גגוגמליגה והם קראו לעיר שלהם ככה ואז הילדים היו בבית הספר "גוגופיס" ושחקו בגוגוס במשך כל ההפסקות ולא היה משחקים אחרים כשדוד אריה היציע לשחק דמקה כולם חששו כי לא היכירו בסוף כששחקו נהנו מאווד אבל המלך כעס כי הוא לא מרשה לשחק והוא קרא לדוד אריה ואמר שעם תוך 20 שניות הוא לא חושב על משהו שיפצה את המלך אל שינוי החוקים דוד אריה פחד מאוד וחשב אבל הזמן מתקתק והמלך גיגומיגה היגיע למיספר 10 11 12.....
דוד אריה חושב ועולה לו רעיון אני יפסל לך פסל מזהב שלך המלך מרוצה מאוד דוד אריה פיסל לו ושוחרר דוד אריה ברח אל מחוץ לעיר ונירדם מיתחת לעץ וזהו סוף הרפתקה!!!

דוד אריה: נפלא! אני באמת אוהב דמקה. הרפתקה מקסימה.

הילה קטיעי וגיא מזרחין, בית ספר תל"י אלונה, עמיקם וגבעת נילי:
דוד אריה נוסע לריחה כוב בריחה כוב כשיש משהו שמריח טוב אומרים איזה סירחון וכשיש ריח לא טוב אומרים איזה ריח טוב דוד אריה הלך לריחה כוב והריח ריח מסריח הוא אמר:" איזה ריח מסריח".אישה שלידו אמרה:" זה ריח נפלא מה פתאום? דוד אריה אמר:"איזה אישה מוזרה". דוד אריה שמע עודאנשים אומרים לו את זה והתחיל לשאול למה ואז משהו בשם יעקוב אמר לו ואז דוד אריה הבין הכול.נ.ב.(אנחנו מאוד אוהבים את הסידרה של דוד אריה)

דוד אריה: הרפתקה משעשעת! תודה!

אלי, בית ספר תלי"אלונה, עמיקם:
ינץ לבי שלום!

אני אלי אני גרה בעמיקם שמעתי שאתה בא אלינו לבית סיפרינו וממליץ על ספרך
אני מאוד מיתרגשת לבואך אבל בלי לספר לך על הרפתקאה שקראה לי.
אני ואבא שלי תמיד מתי שיש לו זמן אני והו נוסעים בתרקתורון
יום אחד אבי לקך אותי לטיול שהפילו דוד אריה לו יחול לאבור. יתישבנו בתרקתורון (אני נהגתי)ואהו אמרלי ימינה שמולה ופיתאום אנחנו מגיאים לנחלאבל ממש אים ירידות ואליות אבא אמר לי שאני יחולה לאסות את זה אני אברתי ללאו ונתתי גז ואברתי את זה אחריזה הלחנו לאד מקום (אבא שלי נהג) אגנו לאליה שלוחה ותלולה ליגמרה. אבא: אמר נאבר וקפי דברב אברנו חזרנו הביתה סמחים ובלי פחד
ובישבישבילי אבא הו דוד אריה משופר.

דוד אריה: איזו הרפתקה! נשמעת מעט מסוכנת! גם אני וגם ינץ שמחנו לשמוע שאבא שלכם הוא דגם משופר שלי. כמה שיערות יש לו על הראש?

זיו, בית ספר אלונה, עמיקם:
אני חויתי חויה בלתי נשכחת משום שביקרתי במוזיאון תל אביב. ראיתי מאובני דינוזאורים ושרידי עצמות, וכמובן קיבלתי הסברים מהמדריך.

שלך זיו.

דוד אריה: זה נשמע מרתק!

אהב, בית ספר אלונה, פרדס חנה:
דוד אריה מספר לצפריר:פעם אחת בביקורי בים המלכותי הגעתי לעיר טכנוליה [עיר של טכנולוגיה] לחצתי על כפתור האינטרקום מי זה ? שאלו.
זהו מפה אתה תמשיך את הסיפור
בי.

דוד אריה: שלום אהב, ההתחלה מאוד מסקרנת ואני אשמח לשמוע מה ההמשך שלך.

רז, בית ספר נחשוני, יסוד המעלה:
היום בבקר נסתי כל הגמון החולה באפנים שחיתי בירדן.

דוד אריה: איזה כיף!

שירה, בית ספר ממ"ד אלקנה, שערי תקווה:
אין לי שום דבר לכתוב
חוץ מזה שדוד אריה ממש מוזר
אז יאללה ביי...

דוד אריה: כן, כשאני מסתכל במראה גם אני לפעמים מרגיש שאני מוזר.

שחר שמשי, בית ספר שמעוני, גבעתיים:
היי דוד אריה, אני ראיתי פיצה על מגדל פיזה...

דוד אריה: חה חה!!

נעם קניאל, בית ספר אלקנה, יישוב אורנית:
דוד אריה בעולם הדבורים-
באותו יום יצאתי לטיול בבית הספר, סבא בא כהורה מלווה, טיילנו לכוורות הדבורים. כשהגנו לכוורות הקצה אותי דבורה ואתחלתי לבכות, באותו רגע שמעתי את סבא קורה "עכשיו שומעים סיפור על ארץ הדבורים!"
נגבתי דימעה ורצתי לסבא,אני לא יחמיץ אפילו לא סיפור אחד של סבא.
והוא התחיל לספר איך הוא יתכווץ ונכנס לכוורת וצמחו לו מחושים וכנפיים. ועל מנשה הדבור שהיה לו לחבר ואיך הם עפו ביחד מעל הפרחים וחזרו לכוורת עם שקים מלאי צוף, גילי לגלגה : "איזו שטות איך אתה תהפוך לדבורה... חה חה חה איזו בדיחה".
סבא המשיך לספר על פרצופה המשונה של מלכת הדבורים כשראתה שיש בן אדם-דבורה בכוורת, (איך היא כעסה)..................................

דוד אריה: בתור מי שהפך פעם לג'וק אני מאמין לחלוטין שסבא הפך לדבורה.

כפיר, בית ספר א2 יזמה , מודיעין:
אני הייתי בעולם הדינוזאורים. והייתי שמח מאוד. ולא ראיתי דינוזאור. והיו לי הרבה חברים. פתאום נפלתי לבור וחבר אחד עזר לי לצאת מהבור. ליד הבור היה דינוזאור קטן וחמוד. ולידו היה עוד דינוזאור חמודון וקטנטון. שיחקנו איתם תופסת.

דוד אריה: זה נשמע מאוד מסיער אבל כיף!

אראל, בית ספר שלום, רמת גן:
ביום רביעי שדוד אריה אכל איתי ענבים במרפסת אמרתי לו שאני רוצה להפוך ורואה ואינו נראה ככה אוכל לצאת מהכיתה מבלי שירגישו והראות שדברים עפים ונעלמים באויר אז דוד אריה סיפר לי שפעם שהוא היה בגונגל הסיבירי הוא הפך ךרואה ואינו נראה הוא אכל מצמח כחלחלה ושאכל הוא נעלם בהתחלה הוא לא שם לב אבל אחר כך ראה שאף אחד לא אומר לו שלום וכולם נבהלו כי רק את המשקפיים והצנפת ולא את הגוף וגם ראו את הבגדים שלובש כאילו עפה באויר וזה היה מפחיד ומוזר במיוחד.

דוד אריה: הרפתקה נפלאה!!! 

עדן בן-דוד, בית ספר בר-אילן, קיבוץ גלויות 43:
יום אחד בהיר דוד אריה היה חולה. והוא נירדם. והוא חלם חלום שהוא נאפך לגבינה. ואז הוא ניבאל והיתאורר.

דוד אריה: להפוך לגבינה זה לא כל כך נעים, אבל מזל שזה היה חלום.

נעם:
מתחלת השנה אני לומדת ולומדת  למבחן הגדול בתורה המורה מלחיצה אותי, עוד מעט עוד חודש זה מגיע אני מחכה עוד שבוע עוד יומיים והנה זה הגיע המורה סיפרה לנו משהו מלחיץ והתחלתי לבכות גם אתה היית בוכה?
ועשיתי את המבחן ובסוף קיבלתי שלוק
גם אתה היית נלחץ?

דוד אריה: מבחנים הם מסוג ההרפתקאות שאני לא כל כך אוהב. הם מלחיצים אותי יותר משדים, ענקים ומפלצות.

גיא, בית ספר ישגב, תל אביב:
ביום שבת דוד אריה יוצא לטייל בפארק שוכב על ספסל ונירדם לו חולם שמגיע לארץ פתפתיה וכולם במקום לפתפת שקטים דוד אריה שואל איש אחד בצד למה אתם לו מדברים ומפתפתים ענה האיש אין לנו מלך ואם אין מלך אסור לפתפת ענה דוד אריה אני מוכן להיות מלך אבל אשיג לכם מלך אחר שאני אצטרך לעזוב האיש אמר אוקי תעלה לארמון תמשיך ישר ואז ימינה בצד שמאל יהיה ארמון גדול ותפתח את הדלת חוט שלמעלה דוד אריה הלך והגיע לארמון ופתח את הדלת ראה מיקרופון ואמר אני המלך החדש שלכם תפתפתו כמה שאתם רוצים ויעבר 50 שנה ויביא דוד אריה מלך חדש ושמו פתפתון וככה נגמרה ההרפתקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דוד אריה: מזמן לא קראתי הרפתקה מצחיקה כל כך! תודה!

מתן, בית ספר דוד ילין, תל אביב:
דוד אריה נוסה לצרפת ו ניתקו את כל האור.

דוד אריה: כשאין אור זאת באמת בעיה. אם כי אני אוהב גם חושך!

ליאור אליס, בית ספר עציון, תל אביב:
שלום דוד אריה רצית לספר לך על חוויתי בצפון (זה היה בבית של חברה של אמא שלי) טוב וכך זה התחיל נסעתי עם בן דוד שלי עדן ואם אמא ואבא שלי טוב אני הקצר כשהגנו לצפון נכנסתי לבית של אילנה (שזאת החברה של אמא שלי) ודוד שלי הכניס חתולה פיצפונת לבית והחזקתי אותה ואני רעדתי התחנננתי בפני אמא שלי והיא לא הרשתה בסוף שיחנתי אתה היא הרשתה אני כבר לר רעתי אבל היא רעדה בפעם השלישית אף אחד לא רעד כמו שאומרים "פעם שלישית גלידה" אבל אצלה זה פעם שלישית חלב ונתתי לה מהאצבע שלי חלב וגם בן דוד שלי עדן וגם אלעד אני לא יספר עוד רק את זה זה מה שהכי אהבתי בהרפתה.

דוד אריה: סיפור מרגש. ו"פעם שלישית חלב" - מצחיק!

נעה ,בית ספר הלל, רמת גן:
ראיתי גורילה ענק מטפס על מגדל אייפל.

דוד אריה: אני מקווה שהוא לא תפס משם מטוסים שעברו בשמיים.

מתי, בית ספר נדיב, הרצליה:
הלכתי לחנות ספרים וראיתי ספרים של דוד אריה וקניתי את הספר דוד אריה בגונגל הסיבירי ואת דוד אריה בערבות רומניה ואת דוד אריה במדבר השויצרי וקראתי ונהינתי מאוד ורציתי שתוציא ספר על דוד אריה בארצות הברית כי תהפוך את דוד אריה לקוף.

דוד אריה: ראשית, משמח לשמוע שאתה קורא את ספרי הרפתקאותי. שנית, קוף? כידוע לך הפכתי פעם לג'וק, ופעם חייתי עם קופים, אבל לא הייתי קוף בעצמי.

יונית, בית ספר נדיב, הרצליה:
טילתי בים ונשך אותי כריש.

דוד אריה: אוי ואבוי! אני מקווה שזה לא כאב מאוד - לך ולכריש! :-)

עירד, בית ספר הדר, רעננה:
פעם אחת נסעתי עם חברים שלי לצפון והמשפחה שלי. היינו בצימר שני ימים וחצי ועשינו פעילויות כמו: טיול בהר החרמון וגם הייתי בשייט וגם הייתי במסעדה הייתי גם במוזאון שבו ראיתי עורות של חיות וגם הלכתי בתוך המים. סוף.

דוד אריה: לטייל עם המשפחה וחברים - זו הרפתקה נפלאה!

תומר ונמרוד, כתה א'' וגן עופרים, ראשון לציון וקיבוץ חצור:
נסענו להר הטייסים לצפות בכוכבים עם אבא אריה ואבא אודי. לא הבאנו טלסקופ ובגלל זה היה לנו די משעמם. גם היה אסור להדליק פנסים ובגלל זה בכלל לא היה לנו עם מה לשחק. הסתכלנו בטלסקופים של אחרים והכוכבים נראו כמו נקודה קטנה. היו הסברים למבוגרים וזה היה משעמם. מזל שאמא הכינה לנו הרבה ממתקים.

דוד אריה: לפעמים ממתקים משפרים את ההרפתקה. :-)

מעיין, בית ספר רוקח:
ההרפתקעה שלי זה בוא נדיד הרפתקאה מוזרה רק ביום הראישון שהגתי ללימודים בכתה א קיבלו אותי לו טוב. כי עברתי דירה ולא הכרתי אף אחד היתישבתי ליד ילדה וישמה אורין. שאלתי אותה אם היא רוצה להיות חברה שלי והיא אמרה שכן.
זה שימח אותי שהיא אמרה כן. יצאתי להפסקה וחיפסתתי את אורין. ובסוף מצאתי אותה אבל בצרכות. גדולות שהי פעם היו לאורין ששמעתי היא אמרה לי אני בכלל לא חברה שלך את סתם ילדה מעצבנת אניתתי לה אבל אמרת שאת חברה שלי נחיים שלי לא היה חברה שלך אבל בחיים. לא נהלבתי הכתי לשחק אם משדהו אחר . זה לא כול כך סיפור אבל נהנתי לכתוב אותו.

דוד אריה: לפעמים קל ולפעמים קשה למצוא חברים, אבל בסוף יצא מזה סיפור יפה.

דן, בית ספר סורקיס, כפר סבא:
ההרפתקה שלי זה שאני הייתי בנון הפרק.

דוד אריה: אני כל כך אוהב פארקי שעשועים.

נטע גולדמן, בית ספר שז"ר, הרצליה:
דוד אריה נתקע בתוך ספר:

דוד אריה הולך לסיפריה או שהוא קנה ספר(יש הרבה אופציות אבל אתה תבחר)וקורא ספר(כדאי שיהיה ספר שכל ילד מכיר שיש בו תמונות,)למשל,אליסה בארץ הפלאות,הוא נקלא לעמוד כלשהו למשל העמודים עם השפן שבשעון.הוא נשאב לתמונה ואז לאחר שהוא חווה אותה זה קורא שוב ושוב ושוב.לאחר מכן הוא מוצא פיתרון מבריק,למשל לדבר עם השפן ולשאול אותו כדי לצאת מהספר.

דוד אריה: אין ספק שהייתי שמח אם הרפתקה כזאת היתה קורית לי!

ספיר, בית ספר כרמל, נצרת עילית:
שה היאתי כל היום בבית.

דוד אריה: מדי פעם להישאר בבית כל היום - זאת הרפתקה כיפית.

עמית, בית ספר ויצמן, הרצליה:
עמית עידו עומר ועינבר בנחל השופט.

פעם אחת כשהינו בנחל השופט הלכנו בתוך הנחל התגברנו על חרקים ואבנים ומערבולות שטבענו בהם הקרב מול המערבולות היה קשה אבל צצה עוד בעיה הזרם היה חזק מאוד אבל לבסוף הצלחנו להיתגבר כשלקחנו מקל ארוך.
אחר כך התגלשנו מאבנים גדולות ובסוף הקמנו את חבורת החוקרים הצעירים המוטרפים.

דוד אריה: איזו הרפתקה מסעירה, תרתי משמע. חבורת החוקרים הצעירים המוטרפים - זאת נשמעת חבורה לעניין! 

שחר תוינה, בית ספר aisb, בוקרסט:
הרפתקאה נוספת.
פעם דוד אריה ישב על טרמפולינה ענקית. הוא קפץ לשמיים ונחת ישר על הטרמפוינה. בדרך הוא עבר לחלל החיצון. ןגם אני והלכנו למאדים. והיו טרולים משוכעים. וזה היה חלום.

דוד אריה: איזו טרמפולינה מופלאה!!

מעיין, בית ספר רוקח, תל אביב יפו:
יום אחד בבית ראיתי גוק ולקחתי אותו על הכופסה והנחתי אותה על הריצפה והא מת מעצבות.

דוד אריה: הרפתקה מרגשת!

אמיר ואופיר, פתח תקוה:
ביום רביעי דוד אריה ואני התיישבנו במרפסת ואז הוא אמר היום כ"כ חם כדאי שאני אלך הביתה ופתח את הדלת ואני מהר מהר מבלי שאמי תראה יצאתי ועקבתי אחריו. פתאום הבחנתי שאיני רואה את דוד אריה והייתי כבר באמצע הרחוב ואז איש אחד שאל אותי היכן אמא שלך?
ועניתי לו יצאתי לבד ואז הוא הכריז יש לנו עוד שבוי ואז הכניסו אותי לבית הכלא ושם ראיתי את דוד אריה
הוא שאל אותי איך הגעת לפה לא עניתי לו ואז הוא שאל עוד הפעם ואז הדלת של בית הכלא התפוצצה ומלא חיילים עם חרבות ורובים ואז גם מי שכלא אותנו בכלא הוציא את כל כלי הנשק שלו והתחילו שם במלחמה אנחנו מהר רצנו שמי שכלא אותנו בכלא לא ראה ואז ברחנו מהכלא ואז שאלתי את דוד אריה איפו הבית שלי? פנה שמאלה ואז ישר ואז ימינה ותסתובב ותגיע לבית שלך

הסוף.

דוד אריה: הו אה! איזו הרפתקה מפחידה! אבל העיקר שהסוף טוב. :)

ליאור, בית ספר רוקח, תל-אביב:
אני היהיה מחר בבית מלון באשקלון.

דוד אריה: איזה כיף!

רואי, בית ספר שקד, אשדוד:
יצאנו לטיול לירושלים למקום שנקרא עיר דוד. שם קבלנו פנסים והלכנו למנהרה עם מים בתוכה. המנהרה הייתה נמוכה וחשוכה הדלקנו פנסים כדי להאיר את הדרך
המבוגרים התקופפו המים הגיעו עד לברכיים והמים היו קרים.
נהננו מאוד בטיול והיה כיף.

דוד אריה: רואי, איזו הרפתקה! ללכת במנהרה חשוכה עם מים - ממש מסעיר!

שירה, בית ספר אחדות, קירית מוצקין:
לא מיזמן נסענו לטיול מסוכן ביותר!!! היוא שמה נחשיי צפא ארסיים ואוד המון דברים כאלה אז הינה הסיפור הלכנו במורד השביל או פיתאום ניתכלנו למה? ביגלל שהיה שמה בור אחד התלמידים לא רעה את הבור ונפל לתוכו! ואיך אברנו? אני ואוד כמה בנות מצאנו מכלות וסמנו אותם אל הבור ואברנו את הבור בשלום. פיתאום נישמאת צאקה נוראית מהיר!!! המורות ממש שיכשקו באותו רגע הבנתי שלא נחזור אים לא נילחם שמה אל חיינו.... אז אני מבינה שאליינו ללכת וליבדק מה קרה שם? המון ממש חשבו שאני משוגעת או שאני סתם צוחקת איתם אבל הייתי החי רצינית שיש... אז כמה חברות הלכו איתי והשאר... מה אני אגיד לכם הם נישארו מאחור בכול מיקרה הלכנו והלכנו לעבר היער או פיתאום חבורה של זאבים באה אלינו או מקיפה אותנו! רגע ליפניי שאנחנו הולכות להפוך למזון זאבים נישכרתי שיש לי בטיק בשר למיקרה חרום אז זרקתי אותו לזאבים וה... הם אחלו אותו בינתיים שהם אכלו ורבו אלו אנחנו בשקט בשקט הלכנו מישם ואז ניזרקת אליינו פצצה של שמונה שניות ביגלל שהיינו ממש אבל ממש מבוהלות כימעט שלא יכולנו לזוז מהמכום!!! היינו בשקנה ענקית או ליפניי שהפצצה היתפוצצה ממש שתיי שניות ליפניי ההיתפוצצות דחפתי את כולם או זזנו מישם באותה דקה היינו ממש מבוהלות או פיתאום אני רועה גן עדן ניפלה למנוחה בוא אני ממש לא מאמינה לעיניי אבל כן זה משה ראיתי ואני אדיין לא מאמינה למה שראיתי אפילו חברותיי לא האמינו ביקשתי שיצבתו אותי וה הידברר שה זה באמת נכון אבל אני לא מבינה מאיפו היגיעה הצאקה??? פיתאום אני רועה ציפור שמשמיאה אותו כול וה הבנתי שה זות רק הייתה הציפור וה היתחלנו לצחקק אבל אדיין זה יער מסוכן או מי יודעה מה עוד יש שמה המשך יבוא......

דוד אריה: שירה, אני באמצע המתח! מה קרה בהמשך?

סאטו, בית ספר גוגוסיה, גוגו דיגסק:
היו היה גוגו בשם סאטו,הוא היה מתאגרף מצטיין לחברו הטוב ביותר קראו אקו היה יודע אומנויות לחימה אך סאטו היה יותר חזק ממנו!ביי ביי

דוד אריה: נראה לי שאני מכיר את סאטו ואקו. יצא לי לפגוש אותם לפני חודשיים.

עידו ויותם, בית ספר רגבים, אמונים:
שמנו הם :עידו ויותם. לשנינו יש חיות דימיוניות ואיתם יצאנו להרפתקה אמיתית! יום אחד אני ויותם הישתעממנו אז יותם הציע: בוא נלך לבדוק מה יש בגבעות שליד הפרדס,אז יצאנו אם החיות הדימיוניות שלנו הינו אמיצים מאוד ראינו חיות שונות מחלכן ברחנו ואת חלכן ליטפנו וכך המשכנו עד שהגענו . כשהגנו ראינו מלא עצים ושתילים וזה היה מקום שבחיים לא היינו בוא וכך אנחנו צועדים לשם כל פעם שאנחנו ניפגשים אצל סבתא שלנו.הרפתקאות הבאות בהמשך מקווים שתוהבו את כולן! בתודה עידו זני ויותם לוין,להיתראות!

דוד אריה: אני אוהב חיות - גם מציאותיות וגם דמיוניות!

דויד, בית ספר רוקח, תל אביב:
בלילה קמתי והלכתי לכחת מפתחות ובלילה יצאתי מהבית והתחלתי הרפתקה.

דוד אריה: אני אוהב הרפתקאות ליליות.

מיטל:
הרפתקאה היא: שבוקר אחד אתה מגלה שאמא ששלך היא בעצם המחנכת שלך אתה צורח ומבקש ממנה שתעשה לילדים בכיתה הרבה שיעורים ולי לוו חחחח

דוד אריה: מצחיק.

ניסן שמאי, בית ספר רוקח, תל אביב:
ביום שבת אני ואבא שלי אלחנו לער חיריה וראינו סוסים והלחנו... אד שאגנו לאנדרתה וראינו במבוקים ואימשחנו אד שאגנו.

דוד אריה: איזה כיף לצאת לטיול ולגלות מקומות חדשים!

דניאלה, בית ספר רוקח, תל אביב:
פעם אחת אני הלכתי לבית הספר שלי וחברות שלי אמרו לי שניחנס לי העגיל שלי לאוזן והלחתי למורה במדעים והיא מהוציעה לי את זה וזה היה חלודה הכל היה דם ושמו לי נייר וזה היה כואב נורא.

דוד אריה: עגיל שנתקע בתוך האוזן - זאת הרפתקה לא כל כך נעימה. אבל אחרי שהוא יוצא החוצה, אפשר לכתוב את זה - וזה כיף! תודה על ההרפתקה.

אופק, בית ספר רוקח, תל אביב:

פעם היתי בבית חולים ועשו לי זריקות ואז אמרו לי שיש לי שפעת חזירים ודלקת ראות ואישפזו אותי לחודשיים וששיחררו אותי הקאתי באותו ואז הלכתי להחליף בגדים ואז הלכתי לרופא והוא נתן לי אישור להיכנס לבית הספר ואז הלכתי לבית הספר.

דוד אריה: מחלה היא באמת הרפתקה, אבל בדרך כלל היא לא ממש נעימה. והעיקר בסופו של דבר - הבריאות! תודה על ההרפתקה שכתבת.

מיכאל מארי, בית ספר רוקח, תל אביב:
ינץ לוי שלום גם לך רציתי לשתף אותך.קיבלתי עבודת בית להכין דגם של הסיפור דוד אריה וזאת היתה חוויה וגם הרפתקאה עבורי במיוחד שמחר יום שישי אתה מתארח בבית ספר רוקח תל אביב ואני אוכל לפגוש אותך ולהכיר אותך.

דוד אריה: הייתי מאוד שמח לראות את הדגם שיצרת. ינץ מסר שלמיטב ידיעתו הוא מגיע לבית הספר שלך בהמשך החודש.

איתי פיינשטיין, בית ספר בגין, קרית מוצקין:

איך דוד אריה נתקע בכוכב שבשוקה שבשביל הקוטג''

כמו בכל יום רביעי הגיע אלינו דוד אריה הוא ראה בכניסה את המכונית שהופכת לחללית, באותו רגע היא היתה על מצב חללית. דוד אריה מאוד נילחץ הוא לחץ לחיצה ארוכה על פעמון הדלת ורצתי ליפתוח לו, שאלתי אותו "למה הוא נילחץ?"
הוא ענה לי :"מה עדין לא סיפרתי לך על איך ניתקעתי על כוכב שבשוקה שבשביל הקוטג?". לא אמרתי אז אני יספר לך אמר דוד אריה .
ואז דוד אריה סיפר .
יום חמישי 08 באפריל 2010 עליתי על חללית הגבינה. המפקד שלי ספר מעשר עד אפס ואז החללית המריאה, לא לקח זמן רב והינו בחלל.
החללית לא המריאה טוב אז כל אנשי הצוות חוץ מימני צנחו לקרקע לפני שיצאנו מהאטמוספירה .החללית התחילה להיסתחרר ואז נחתה על כוכב מאוד מוזר שם אוכלים רק שקשוקה עם קוטג'' ויש שם רק עיר אחת. שאלתי את האנשים שפגשתי "איזה כוכב זה?"
הם אמרו לי "כוכב שבשוקה" . שאלתי אותם למה קוראים לכוכב זה כך? הם ענו לי כי אנחנו אוכלים רק שקשוקה. ואיך קוראים לשביל שבו הכוכב נימצא שאלתי שביל הקוטג הם ענו .
למה קוראים לו כך? בגלל שאנחנו אוכלים את השקשוקה שלנו ורק עם קוטג.
הלכתי לעיר ואכלתי שם מנה של שקשוקה עם קוטג והיא היתה מאוד טעימה.
טוב איפו אנחנו כן כן באותה שניה ראש העיר נכנס למיסעדה שבה ישבתי ורק לידי היה מקום פנוי ,הוא בא לשבת לידי ,שאלתי אותו מי הוא? והוא ענה לי ראש העיר של העיר שבכוכב שבשוקה. אמרתי לו שאני רוצה להגיד לו משהוא.
מה אמרת שאל צפריר סיפרתי לו שיש עוד הרבה מאכלים.
הוא אמר לי לבוא איתו לארמון ולהכין לו את מה שאמרתי פתחתי את המקרר שלו וראיתי שאין שם הרבה מאוד מצרכים . היו שם ירקות וביצים .
אז מה הכנת ? שאל צפריר. תנחש אמרתי לו .
חביתה וסלט אמר צפריר . נכון מאוד .
המלך טעם את הארוחה ופתח עיניים "זה ממש טעים" הוא אמר. מאז שהייתי שם בכוכב שבשוקה אוכלים כל מני סוגים של ארוחות לא רק שקשקוה עם קוטג.
צפריר אמר לאבא שלו בלי שאני אדע שדוד אריה מכין היום את האוכל. לא היתה לי בררה .
בארוחה צפריר אמר לי שזה מאוד טעים והוא מבין למה המלך אהב את הארוחה.

דוד אריה: ההרפתקה הזאת עוררה בי תיאבון לשקשוקה! הרפתקה משעשעת ויפה!

תומר ויותם בן עמי, בית ספר אבן חן, שוהם:
דוד אריה באי הנעלם/ תומר ויותם בן עמי

ביום רביעי אחד יצאתי למרפסת כדי לבדוק אם ינון רוצה לשחק איתי דמקה. ראיתי שינון בונה מין מטוס גדול ולבן.
שאלתי אותו: "ינון מה אתה עושה?" והוא ענה לי שהוא בונה מטוס ענק שאיתו הוא יעוף לשמיים ויטוס מכאן הרחק הרחק עד לאמריקה. "עד לאמריקה?!", שאלתי. "כן, עד לאמריקה מה לא ברור?" הוא ענה.
אמרתי לו שלא נראה לי שאפשר לעוף אז הוא אמר לי שאני קטן ולא מבין. בדיוק כשהסתובבתי הגיע דוד אריה.
"מה שלומך היום?" שאל אותי דוד אריה.
"בסדר, נראה לי". עניתי.
"מה קרה?"
"ינון בונה מטוס, אבל לא נראה לי שהוא יצליח, זה מאוד קשה לעוף."
"דווקא לא כל כך", אמר לי דוד אריה, "גם אני בעצמי הצלחתי לעוף."
"הצלחת לעוף?!, איך?" שאלתי.
"בוא אני אספר לך" ענה לי דוד אריה והתחיל לספר. "יום אחד כאשר שטתי לי באוקיינוס התאילנדי, הידוע לשמצה כמובן, הגעתי בטעות לחוף שעליו השלט ''האי הנעלם''. הסתכלתי במפה שהייתה לי והבנתי במהרה היכן אני נמצא.
"אבל אם זה אי נעלם למה הוא מופיע על המפה? שאלתי.
דוד אריה מיהר להשיב, "זו בדיוק הייתה השאלה שגם אני שאלתי את עצמי, אך רק למחרת הצלחתי לענות עליה. כאשר החלתי לסייר באי נדמה היה כאילו התחוללה כאן סופה נוראה או שמישהו הבריח את כל אנשי האי, שכן לא היה בו אף אחד. המשכתי לטייל במשך שעות ולא ראיתי נפש חיה. ''מוזר'', אמרתי לעצמי, ''איך יכול להיות שבאי כזה גדול וכזה יפה אין אף אחד. המשכתי לשוטט לי באי עד שראיתי פתאום מעין כפר קטן ונחמד עם בתים רבים ופסלים נפלאים."
"אז כן היה שם מישהו" קיוויתי.
"בדיוק. אבל בינתיים עוד לא יכולתי לראות מי זה. פתאום התנפל עלי מישהו והפיל אותי ארצה. מרוב בהלה נתתי צעקה מחרישת אוזניים שגרמה לכך שעוד המוני אנשים יקפצו עלי. חשבתי שאני אמעך תחתם, אך למזלי מישהו שנראה כמו ראש הכפר הוריד מעלי את כולם במהירות."
"מזל." התנשפתי.
"זהו שלא בדיוק", המשיך דוד אריה לספר, "ראש הכפר שאל אותי לשמי ולסיבת הימצאי כאן, והשבתי לו שהגעתי לכאן בטעות. אולם התשובה ככל הנראה לא הצליחה לספק את ראש השבט שהחליט לשכן אותי בבקתה חשוכה עד שיחליט מה לעשות בי בלילה."
"ומה הוא החליט?" שאלתי במתח.
"חכה בסבלנות", השיב לי דוד אריה, "לאחר שהמתנתי מספר שעות בבקתה המפחידה הוציאו אותי שני אנשים גדולים והציבו אותי מול ראש הכפר."
"מה הייתה השעה" קטעתי את דוד אריה.
"לילה, לילה עם ירח מלא שנראה גדול ויפה בשמים. בכל מקרה", המשיך דוד את אריה את סיפורו, "ניצבתי לי מול ראש השבט, שדרך אגב היה נמוך וקירח עם מגוון קעקועים משונים שעיטרו את גופו, ופחדתי נורא. לאחר מספר דקות של שקט, אשר במהלכן התאסף כל הכפר סביבי, הכריז ראש הכפר, שמאוחר יותר הסתבר ששמו היה ''טחול אוכל-הכול'', כי למחרת באותה שעה אני אתבשל בתוך סיר קדירה גדול וכל הכפר יאכל אותי."
"אמאל''ה", רעדתי מפחד.
"בדיוק כך", אמר דוד אריה והמשיך בסיפורו המפחיד, "לא ידעתי מה לעשות, אך לפתע פתאום עלה בראשי רעיון משוגע ומדהים כאחד, הצעתי לראש הכפר הצעה שלא יוכל לעמוד בה."
"מה הצעת לו?" שאלתי.
"הצעתי לו", המשיך דוד אריה, "שאני אלמד אותו לעוף."
"מה? תלמד אותו לעוף? איך?" לא הצלחתי להבין.
"זה בדיוק גם מה שאני שאלתי את עצמי, אך כבר היה מאוחר מדי. ראש הכפר החליט שאם אצליח ללמד אותו לעוף במהלך יום המחר הוא יבטל את עונשי המר, ופקד על אנשיו להחזיר אותי לצריף החשוך בו שהיתי קודם לכן."
"בואו לשולחן" קראה אמא לפתע.
"עוד רגע", צעקתי בחזרה, "דוד אריה בדיוק מספר לי סיפור".
"אז ברגע שתסיימו תבואו, האוכל עוד רגע מוכן", השיבה לי אמא מן המטבח.
"וכך למחרת", המשיך דוד אריה בסיפורו, "התחלתי לחשוב כיצד אוכל ללמד את ראש הכפר לעוף. לאחר כמה שעות של ייאוש וחשיבה נזכרתי פתאום בסיפור מופלא מהמיתולוגיה היוונית שמספר כיצד דיידלוס ובנו, איקרוס, הצליחו לחמוק מהמלך מינוס שכלא אותם."
"איך?" שאלתי.
"מסופר שם שדיידלוס, שהיה דרך אגב ממציא גאון, יצר כנפיים מנוצות ושעווה וכך הצליח להמריא יחד עם בנו ולעוף."
"אז זה מה שאתה עשית" שאלתי בקוצר רוח.
"כמעט. אני הצלחתי למצוא כוורת עם דבש ונוצות ציפורים ובניתי גם אני כנפיים. בערב, בדיוק בזמן, הצגתי למלך את הכנפיים שבניתי לו. המלך נראה מסופק מאוד מיצירת המופת שלי והציע שמחר, עם שחר, ננסה את הכנפיים."
"מה קורה?!" צעקה שוב אמא מהמטבח, "האוכל עוד שניה מוכן ואתם לא ישובים ליד השולחן."
"רק עוד שנייה אמא", התחננתי, "דוד אריה כמעט וסיים את הסיפור."
"ואכן, עם זריחת השמש על פני השמיים", המשיך דוד אריה את סיפורו במהירות, "עטינו ראש הכפר ואני את הכנפיים על כתפינו, ובאמת הצלחנו לעוף. הנוף היה כל כך יפה, והים נראה מדהים, גם טחול אוכל-הכול נראה מרוצה מאוד מכך שהצלחתי למלא את התחייבותי ולאפשר לו לכבוש את השמיים. אלא שאז, בדיוק כמו איקרוס בסיפורו של דיידלוס, החל טחול להגביה עוף עוד ועוד עד שהדבש שחיבר את נוצותיו החל להינמס ולזלוג. צעקתי לו אך הוא לא שמע בקולי והמשיך לעוף, למזלו אני הייתי הפעם מוכן יותר ממה שדיידלוס היה, וברגע האחרון, כאשר טחול אוכל-הכול החל להתרסק לעבר הים צללתי במעופי ותפסתי אותו סנטימטרים ספורים מעל הים."
"והצלחת לסחוב אותו?" שאלתי בסקרנות את דוד אריה.
"למזלי ראש הכפר היה נמוך ורזה כך שזה לא היה קשה במיוחד. החזרתי אותו לכפרו כשכל האנשים מוחאים לי כפיים. נחתנו בבטחה וטחול אוכל-הכול הודה לי מאוד. ''אתה יכול לבקש כול משאלה ואני אנסה למלא אותה'' אמר לי טחול. לאחר חשיבה של כמה דקות אמרתי לו, ''יש לי רק שאלה אחת, למה קוראים לאי הזה האי הנעלם?'', ''אווו, זו שאלה פשוטה ביותר'', הוא השיב, ''התחביב האהוב עלינו בכפר כאן הוא לשחק מחבואים וכאשר בפעם הראשונה הגיעו אלינו לכפר חשבו שכל האנשים שחיו כאן נעלמו, זאת משום שבדיוק באותו הזמן התחבאנו כולנו, ולכן החליטו לקרוא לנו הכפר הנעלם''.
גם אני וגם דוד אריה התחלנו לצחוק, "סיפור קצת מוזר", אמרתי. "בהחלט", השיב לי דוד אריה, "ועכשיו נראה לי שכדאי שאני אלך לביתי ואתה תלך לשולחן."
בדיוק באותו הרגע צעקה אמא בפעם השלישית, "בואו לשולחן, האוכל מוכן."
הלכתי לשולחן והתיישבתי מול ינון.
"איך מתקדם המטוס שלך?" שאלתי אותו.
"כבר ויתרתי עליו, אי אפשר לבנות בעצמך כלי תעופה, זה מסובך מדי" הוא ענה.
"דווקא כן. דוד אריה בנה בעצמו כנפיים שהצליחו להטיס אותו ואת ראש הכפר הנעלם." אמרתי בביטחון.
"ממה בדיוק?" שאל אותי ינון והביט עלי במבט מזלזל.
"מנוצות ציפורים ודבש כמובן." השבתי ונתתי מבט מתחכם בינון.
ינון הביט באבא, אבא הביט חזרה בינון ושניהם פרצו בצחוק.
"למה אתם צוחקים?" שאלתי את אבא.
"לא חשוב", ענה ינון במקומו, "כשתגדל תבין."
"אוי, כמה שאני שונא את המשפט הזה."

הסוף.

דוד אריה: הרפתקה נפלאה, מותחת, משעשעת, סוחפת! איזה יופי! וכיף לראות ששניכם שיתפתם פעולה! אתם מוזמנים לכתוב עוד הרפתקאות כאלה!!! 

שחר תווינה, קורבנקה פורסט ברומניה:
פעם הייתה סופת שלג כאשר הייתי בחוץ. הסופה הייתה חזקה מאד וכמעט הטיסה אותי לשמיים. פתאום ראיתי משהו בא לעזרתי. מה? האם דוד אריה באמת קיים ובא לעזור לי? הוא ישב על טרול ענקי והרכיב אותי על הטרול. וטסנו משם במהירות הבזק. ואז התעוררתי וראיתי שזה היה חלום.

דוד אריה: איזה כיף לגלות שהשתתפתי בחלום שלך! זאת באמת הרפתקה!

ניקול, בית ספר בגין, קרית מוצקין:
ההרפתקה הזאת לא קרתה לי אבל התרחשה אצל החברה שלי.
ככה היא סיפרה לי בטלפון :" ירדתי מהאוטובוס שמוביל לבית הספר החדש, ממנו יצאו אחרי שלוש בנות. הו היו הבנות הכי מקובלות בכיתה אבל בעצם אף אחד לא אהב אותן.
לבנות האלה אין בטחון וכדי לנצח בתחרויות הן מדרדרות את הבטחון של המתחרים. ממש חוצפה מצדן.
בסוף אחת הבנות הכי שקטה והכי לא מקובלת ניצחה אותן בתחרות החברה הכי טובה שהתקיימה בחוץ עם שופטים אחרים.
לאחר מכן, כולם התחילו לבקש ממנה חתימות והכול....
ומה אם הילדות ההם??
נימאס להם שלא מתייחסים אליהם לכן גם עברו בית ספר!"
"ומה איתך?" שאלתי אותה
"אני, תלמידה מצטייינת והחברה הכי טובה של הילדה שזכתה בתחרות."
"כיף למצוא חברות חדשות, נכון?"
שאלתי אותה ואפילו קצת קצת נעלבתי מזה שהילדה שזכתה בתחרות היא החברה הכי טובה ולא אני.
"כן, מאוד כיף אבל אל תחשבי שאת לא חברה שלי"... ענתה לי כאילו קראה את מחשבותיי.
וזהו.

נ.ב - אפשר לכתוב עוד הרפתקה בחלון אחר?
וגם אתה באת אלינו לביה"ס בגין, אני ניקול זאת שאמרה לך שגם היא כותבת ספרים.

דוד אריה: הרפתקה יפה מהחיים! כמובן אפשר לכתוב עוד הרפתקה. וינץ מסר שהוא נהנה מהביקור בבית הספר שלך ומלפגוש אותך.

דוד אריה: אני כל כך אוהב שוקולד!