שלום לכל הילדים,

כולם מוזמנים לשלוח לי הרפתקאות שאתם כתבתם. אתם יכולים לשלוח הרפתקה שקרתה לכם, הרפתקה שאתם רוצים שתקרה לכם, הרפתקה שאתם מפחדים שתקרה לכם או כל סיפור או מכתב שמתחשק לכם לכתוב.

את ההרפתקאות שלכם אני אפרסם בעמוד הזה. אתם יכולים לראות שכבר מופיעות פה לא מעט הרפתקאות. אתם מוזמנים לקרוא אותן וליהנות.

מלאו את הפרטים בחלוניות להלן, הקלידו את ההרפתקה בחלונית הגדולה  ולחצו על "שלח".  

לעמודי הרפתקאות ששלחו גולשים לחצו כאן וכאן.

עוד דרכים לשלוח הרפתקה.

 

 


 

 

רוי, כיתה א, בי"ס נעמי שמר, תל אביב:

יוון הייתי בבריכה

דוד אריה: כיף לשחות בבריכה!

 

עתי, כיתה ב 3, בי"ס איריסים:

פאם מיפני ארבה זמן היה איש שמן נורה הילד השמן אלך לבית הספר ואילד השמן ניתקה בצב והו אירים את הצב והו אסה אלב קקי והילד סופסוף איגיאה לבת הספר.

דוד אריה: סוף טוב הכל טוב.

אופק:

יש לי הרפתקה מרתקת ומעניינת אבל אסור לי לגלות כי זה סוד כמוס לפרה ולסוס-סליחה דוד אריה.

דוד אריה: אני סולח!


נוף, כיתה א' 3, בי"ס האיריסים, כרמיאל:

סינדרלה

היה היתה נסיכה שניראתה כמו בטטה נסיכה מכוערת כמו בטטה .כשהפיה באה להפוך את סינדרלה הנסיכה ממכוערת ליפה היא הפכה את הבטטה לנסיכה יפה.

דוד אריה: נסיכת הבטטה!

 
רוני כיתה ג’1,בי"ס מוריה,מודיעין:
היתי בהולנד והלחתי למופה כלבי ים .והכלביים השפריצו על הילדים.

דוד אריה: נשמעת כמו הרפתקה מיוחדת גם לילדים וגם לכלבי הים!
 

שחר,כיתה ד'1, בי"ס  א.ד גורדון,כפר סבא:

הייתי באילת הלכתי לעיר המלכים והי שם תחנה שרק אני ואמי יכולנו לעלות,אז עלינו נכנסנו לסירה ועלינו במעלית מיוחדת, הגענו לסיפור שלמה המלך היו שם בובות זזות מוסיקה יפה והכי יפה היה בובה בצורת תנין שזזה העיניים של התנין מאירות בצבע כחול אחרי זה יש בובת היפופוטם בצבע כחול סגול שהשפריץ מים אחרי זה עלי עוד פעם במעלית המיוחדת נסענו לאט לאט לאט ואז בוםםםם ירידה לאמי עף הפאלפון נייד מזל שלא למים ואז סימנו רציתי לעשות זאת שוב אבל זה לוקח שעה היה כיף כדאי שעוד ילדים ינסו וגם היה את החדר המגנטי כלומר שהלכנו נפלנו או נמשחנו לקיר והיה גם מיגלשה שנכנסים בתוך שה נותנים תנופה ומתקלשים מהר בסילסולים אהבתי להיות בעיר המלכים וגם יש העיר המלכים לונה פארק שזה יהיה כיף לכל מי שילך שחר

 

דוד אריה: באמת נשמע שהיה שם כיף!!




מתן, תל אביב:
הייתי בשבת בקיפצובה עם ליהיא ורעות,רעות נסעה כל הזמן על האופנועים ולהיא קפצה במתקנים. כשהגענו לחדר תותחי הכדורים ליהיא פגעה בי כדור אחד בול ורעות ירתה צרורות,יריתי כדורים חזרה עד שהלכנו לבריכה,שם שטנו בסירות מנועים ובסוף הפרחנו בלונים.ליהיא הפריחה עוד משהו.....

 

דוד אריה: נשמע כיף חיים! איזה יופי!


ליהיא, כיתה ב, בי"ס מוריה, מודיעין:

אני כל-כך רוצה לאבור מלה הרפתקאות כמו דוד אריה ואני חושבת שזה איקרה

דוד אריה: ליהיא, אני מאחל לך אינספור הרפתקאות עם סוף טוב.

רעות, גן פלג, מודיעין:

שהלחתי לגן אסינו תפוח בידבש וזה היה לי מאוד כיף

 

דוד אריה: פשוט מעדן!



אביר, בית ספר רמות, כיתה ב1, ארון:
הייתי פארק הסחלבים ופתאום כולם נעלמו וזה היה היה מצחיק כי מאצתי אותה ואז נהננו והיה כיף סוף.

דוד אריה: לפעמים כיף לאבד את הדרך - בעיקר אם מוצאים אותה בסוף. נשמעת הרפתקה מעולה.  

 

איתמר, כיתה ד, בי"ס חורב, ירושלים:

פעם הלכתי ברחוב ומלאך המוות בא וצעק עלי והרביץ לי !

 

דוד אריה: מלאך המוות הזה נשמע לא כל כך נחמד.

דוד אריה: כולם מוזמנים לקרוא את ההרפתקה הנפלאה, המקורית, המותחת והמרגשת של ענת!

 

ענת כיתה ה 2, בי"ס קורצ'אק, קריית מוצקין: 

ישבתי בקופת החולים הקרובה, אמא הייתה צריכה לעשות בדיקות. שאלתי אותה בישביל מה....היא אמרה לי שאגלה בקרוב, בינתיים היה משעמם, אז עשיתי פרצופים למצלמת האבטחה.לפעמים נדמה לי שהמצלמה זזה אבל לא התייחסתי לכך, דמיינתי את המזכירה שבקופה הראשית רואה את הפרצופים שלי ואומרת

"אד כמה הידרדרנו?"לפתע, בלי שום הודעה מוקדמת יצאו מהמצלמה שתי זרועות, ניסיתי לברוח אך הם היו זריזות ממני, איך שנגעו הזרועות בגופי ראיתי את כל העולם גדל,נכנסתי אל תוך המצלמה, היה שם חשוך,חשוך יותר מבור שלא נגמר,חשוך יותר מלילה בלי ירח או כוכבים, חשוך יותר מחשוך, הלב שלי דפק כמו רכבת,לא ידעתי מה לעשות, עד שמרחוק ראיתי אור, התקרבתי לעברו, כשהגעתי גיליתי שזה בית, האור בקע מחלון בודד, ניגשתי לדלת ודפקתי, מבפנים שמעלי מלמולים של "אפילו כוס קטנה, למה זה חייב לבוא דווקא בשעת התה?".

הדלת נפתחה, בפנים עמד איש, גבוהה, עם שיער קצוץ ועיניים קטנות, הוא הביט בי כמו שמביטים בעל השטיח "היפה" שדודה חנה הביאה במיוחד מיפן."מה אתה רוצה?" שאל האיש בקול עמוק,"אני רוצה לחזור לקופת החולים,לאמא שלי,אני מתגעגע אפילו למגזינם משנת 1729"."הה,הה" אמר האיש והקליק באצבעותו,"עכשו אני נזכר!, אתה הילד שעשה לי פרצופים!".אני ממש לא התכוונ..."התחלתי לומר כשהאיש התפרץ לדברי"ההתנצלות מתקבלת, טוב,מתקבלת חלקית, אבל עדיית מתקבלת, שב, תרגיש כמו בבית" האיש הושיב אותי על כורסא מרופטת כשלפתע צעק:"איפה הנימוסים שלי? אני ברוס, שומר המצלמה" "לכל המצלמות יש שומר" שאלתי,"רק למתורבתות שבהם" והוסיף בלחישה "אל תתקרב למצלמה במסדרון 3, היא פרימיטיבית נורא!". אמר ולפני שהספקתי להוציא ציוץ תפס ברוס עיתון ורץ לבית שימוש. מאחר שנכנס יחד עם עיתון קמתי מהכורסא והתחלתי להסתובב, הייה שם שולחן ועלו מנורה קופסא וספר. נורא הסתקרנתי לדעת מה יש בקופסא, פתחתי אותה ו.....

חשכו עיני! היו שם עכברים מאובנים!מיד סגרתי את הקופסא, היו לי טראומות מכל יצור מת שלא לדבר על מאובן!

פתחתי את הספר בעמוד הראשון. לא היה בו כלום, דפדפתי, כל הדפיםהיו ריקים, עד שהגעתי לעמוד 43. שם היה כתוב לחש עתיק. והכותרת המצמררת.....................איך להפוך ילדים לעכברים! כל התמונה התחברה, אני עומד להפוך לעכבר מאובן!הייתי בהלם לפחות שמונה דקות.עד ששמעתי משיכת מים. התעשתתי מהר, סגרתי את הספר וזינקתי לכורסא.ברוס יצא מבית השימוש. לא חושד בכלום ניגש לתיבה וצקצק בלשונו, על מצחי ניגרה זיעה קרה. הוא פתח את הספר והתחיל לדפדף ידעתי שעלי להסתלק לפני שיגיע לעמוד 43. כלל, נראה שלא היה שם לב גם אם התחלתי לנגן בחצוצרה.כעבור 20 מטרים שמעתי התבקעות, מאחורי הבית נעלם ובמקומו ישב עכברוש ענק, וכשאני אומר ענק, זה ע-נ-ק.תחת הכרס הע-נ-ק-י-ת בצבצה יד. ידו של ברוס,לא הבטטי לאחור, רצתי הכי מהר שלי, עד שחשתי דבר מפחיד שכל יצור פוחד ממנו: לא הרגשתי אדמה תחת הרגלים שלי!

צרחתי בעודי נופל, עד ששמעתי קול: "מה קרה ילד?".עמדתי בבית החולים, האחות עמדה מולי ולידה אימא. בלי לחשוב רצתי וחיבקתי את אימא. כמו שמחבקים מישהו שיצא לטיול של חודש, לפתע חשתי בעיטה בבטן שלי, רגע, חשבתי לעצמי, זו הבטן של אמא לא הרגל! הבטטי באימא במבט שואל... לראשונה בחודשים האחרונים שמתי לב כמה היא השמינה."תגיד שלום לחגית" אמרה אימא.


רביד, כיתב ב, בי"ס ראים, הסוללים:

דוד אריה מוצה את האוצר. דוד אריה הלך בין העצים  הוא המשיך לים התיכון. הוא הלך הוא עשה 600 סיבובים הוא הלך ליד האוצר והוא כמעטת ראה את האוצר אבל הוא לא ראה את הדלת. הוא טס לאיטליה ושם מצא את האוצר.

 

דוד אריה: הרפתקה משעשעת. לפעמים האוצר נמצא במקום אחר לחלוטין. 
 

צליל:

האם היה לכם משהו שרציתם נורא כשהייתם קטנים? ובכן משאלתי הייתי לבקש משד 3 משאלות.

אני פשוט אספר לכם את כל הסיפור.בחנות מזכרות באילת הבטיחו לי שאם אקנה את המנורה שד יצא משם עם 2 משאלות אז חשבתי שגם 2 זה בסדר(למרות שציפיתי ל3)

אז לקחתי אותה לחדרי במלון שפשפתי כמו בהוראות ומה שיצא היה פשוט כובע של שד הלכתי לחנות ביום למחרת והם אמרו שזה שד בלתי נראה.וברב טיפשותי קניתי את שטות זו וביקשתי 2 משאלות ואז למרבה הפלא ההפך המוחלט מהמשאלה שלי התגשם

ומאז אני כבר לא משפשפת מנורות..

 

דוד אריה: צליל, אני שמח שכתבת את ההרפתקה באתר אחרי שסיפרת אותה בפייסבוק. ואולי מדובר במנורה – כמשפשפים ומבקשים ממנה משאלה קורה הדבר ההפוך ופשוט צריך לבקשת משאלות הפוכות ממה שרוצים?



עידן שמש, כיתה א''2 ,בי"ס יזמ'''ה, מודיעין:

פעם כשהלכתי לארץ החשמל פיתאום מצאתי מערה, ניכנסתי. פיתאום, הבחנתי: שזו מערת חשמל. וראיתי שאני במישחק מחשב. עמדתי במקום במישחק מחשב, הילד ששיחק  ניפץ את הזכוכית של המחשב אבל מזל שאף ילד בעולם לא שיחק,והחשמל אדין לא פאל. ואז יצאתי והלכתי הביתה.

 

דוד אריה: הייתי רוצה לבקר במערת החשמל הזאת!


רון בן בנימין, בי"ס מעבר אפק, קיבוץ עינת:

פעם אחת דוד אריה הלך לג''ונגל הסיבירי ושם הוא פגש איש קצפת והוא ראה ממלכה מלאה קצפת. צפריר אמר: "באמת הרגע אמא הכינה עוגת קצפת". ינון אמר: "צפריר, אבל זה לא יכול להיות מה שאתה אמרת, שאמא הכינה עוגת קצפת כי אנחנו אכלנו אותה". דוד אריה המשיך לספר ואז אני ראיתי זברה ענקית ואיש הקצפת הראה לו שזו רק עוגה.

דוד אריה: הרפתקה משעשעת!


דוד אריה: כולם מוזמנים לקרוא את ההרפתקה הנפלאה, המותחת והמקורית של זוהר!

זוהר,כיתה ב, בי"ס א ד גורדון, תל אביב

 

פעם ביקרתי בארץ ששמה משקפופיה. הגעתי בלילה והלכתי לישון. למחרת בבוקר הסתכלתי בחלון והשמש לא זרחה. נשארתי לישון במיטה עד הבוקר. למחרת בבוקר קמתי והעולם היה ירוק. פתחתי חלון וראיתי עשן ירוק, היה גם ריח ירוק. פתאום הסתכלתי למטה וראיתי איש מעשן סיגריה ירוקה. ואז הסתכלתי במראה וראיתי שגם אני ירוק. אז רציתי לצבוע את השיער שלי בסגול אבל הצבע הפך שוב לירוק. יצאתי החוצה ושאלתי אישה (ירוקה) שעמדה לידי- למה העולם ירוק ולמה אתמול השמש לא זרחה? ענתה לי האישה ככה זה אצלנו. ביער גרה זיקית שמחליפה צבעים. בכל פעם שהיא מחליפה צבע זה משפיע על העולם. רק אם נכנסים למנהרת הזמן אפשר למצוא את התרופה שתצליח להעלים את הזיקית ולהחזיר את הצבעים לעולם. אבל צריכים קוד כדי למצוא את התרופה. את הקוד הזה ייתן לך המכשף בשוק.

יצאתי לחפש את המכשף, חיפשתי וחיפשתי בשוק אך לא מצאתי. עצרתי ליד דוכן שמוכרים בו מלפפון חמוץ ושאלתי את המוכר- חיפשתי שעות את המכשף בשוק, האם אתה יודע היכן הוא נמצא? ענה לי המוכר. לכך ימינה ושמאלה ושוב ימינה ושמאלה ועוד ימינה ועוד שמאלה ואחר כך חמש ימינה ושני שמאלה. אז תכנס לסימטה צרה ויהיה חושך. (בצבע ירוק) תלך ישר ותמצא דלת. תדפוק על הדלת ושם גר המכשף. אמרתי תודה למוכר בדוכן ויצאתי לדרכי (הירוקה). הלכתי ימינה ושמאלה ושוב ימינה ושוב שמאלה ובקיצור אחרי המון ימינה ושמאלה הגעתי לסימטה צרה. דפקתי על הדלת ולא ענו ושוב דפקתי על הדלת ולא ענו. שוב דפקתי ואז יצא אויר והוא צעק אלי- יש פעמון לא חייבים להרוס לי את הדלת!! שאלתי אותו מי אתה? והוא אמר יש לך במקרה מפית? הוצאתי מכיסי את המפית והגשתי לאויר ושאלתי אותו: אתה בטוח שאתה יכול לתפוס אם אתה אויר? כן אני יכול הוא ענה ולקח את המפית. הוא ניגב את עצמו ככל שיכל ואז התגלה לעיני מכשף. יופי אמרתי בליבי. מצאתי את מה שחיפשתי , בטח הוא יודע את הקוד למנהרת הזמן ששם נמצאת התרופה. שאלתי את המכשף על הקוד. ענה לי המכשף. כן יש לי אותו רוב האנשים ניסו למצוא את הזיקית אבל רובם לא ממש הצליחו. אמרתי לו תודה על העצה אבל אי רוצה לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד . הוצאתי ניר ועט והתחלתי לרשום את הקוד.: עשר, חמש, שתיים. הודיתי למכשף וחזרתי למלון. לקחתי איתי מים, כובע חבל ומלפפון חמוץ למקרה שאהיה רעב. יצאתי לדרכי. שאלתי איש אחד שעמד לידי אם הוא מכיר את הדרך למנהרת הזמן. ענה לי האיש לך ישר ימינה ושמאלה ושוב ישר ושמאלה וימינה ואז תלך ישר לתוך הג''ונגל. שם תמצא את מנהרת הזמן. הודיתי לאיש ויצאתי לדרכי. הלכתי זמן רב, בדרך ראיתי המון זיקיות קטנות אבל אמרתי לעצמי - אני מחפש זיקית גדולה. אחרי הליכה רבה הגעתי למנהרת הזמן היא היתה גדולה ומאוד רחבה וכמובן ירוקה. הוצאתי מכיסי את הקוד אבל לא מצאתי את לוח הקודים . לחצתי בטעות על אבן והתגלה לפני לוח הקודים. הקשתי- עשר, חמש, שתים. אז נפתחה לעיני מנהרה. המנהרה היתה מלאה בזיקיות אבל הופתעתי הן לא היו ירוקות. הן החליפו צבעים כל שניה. חיפשתי את התרופה טוב טוב אבל למרבה הצער החבל שלי נתקע בלשון של זיקית. ואז אחרי שהייתי שם קצת זמן, נפלתי לתוך מנהרה נוספת. בקצה המנהרה מצאתי את התרופה. אמרתי לעצמי, יופי מצאתי את מה שחיפשתי!! אבל אז הבנתי- איך אצא מפה?!! ואז נזכרתי הרי החבל שלי ניתקע בלשון של זיקית. החזקתי בקצה השני של החבל וטפסתי עליו למעלה לפתח המנהרה. כל אותה עת החבל היה קשור בצד השני ללשון של הזיקית. יצאתי מהמנהרה כשהתרופה בידי. אחרי זמן מה מצאתי את ביתה של הזיקית הגדולה. היא ישנה. נכנסתי לביתה ושפכתי קצת מהתרופה אל תוך החלב שהיא שותה אחרי שהיא מתעוררת. אחרי זמן מה הזיקית התעוררה. התחבאתי מאחורי ביתה והצצתי מהחלון. ראיתי שהיא שותה את כוס החלב המורעל. הסתכלתי ולאט לאט היא התחילה להיעלם ותוך כדי כך יצאו ממנה כל צבעי הקשת והתפזרו החוצה. יופי אמרתי הזיקית נעלמה. כשהתקרבתי לכפר המגורים שמעתי שכולם מריעים יופי!! הצבעים חזרו לעולם!!!

ואז הסתכלתי מסביבי וראיתי שהעולם באמת חזר לצבעו הטבעי וגם אני חזרתי לצבעים הטבעיים שלי.

 



יערה, כיתה א3, בי"ס אבן חן, לכיש
פעם אחת שראיתי סרט בבית היה חושך מוחלת ונורא פחדתי אז היתקשרתי לאמא שלי ואמרתילה שתבו למתהוניא אמרה לי שאני אתקשר לאחותי היתקשרתי לאחותי היא אמרה שהיא תכף באה עד שהיא באה היתי מאוד צמאה ואחרי שהיא באה ופתחה לי את האוראני הלחתי ושתיתיאחרי הסרט כאב לי ממש הגרון כי לא שתיתי הרבה זמן בסרט 

דוד אריה: הרפתקה מפחידה! אין ספק שחשוב לשתות גם במהלך צפייה בסרטים. J




שקד, פתח תקווה:
להרפתקאה הנפלאה של שקד, לחצו כאן.




עידן שמש,כיתה א 2, בי"ס יזמ''''ה,מודיעין:

פעם נסתי בסירת מנואה. ופיתאום ניה לי חורים בסירה.אבל מזל שהיה לי ניר סלותיפ. ואז סתמתי את החורים, נסתי לחוף.הלכתי הביתה

דוד אריה: איזו תושייה! מזל שהיה סלוטייפ.

דור,כיתה ג"2, בי"ס עמל,כפר יונה

פעם תסתי בסירת אוויר ואז נחתתי בים ונתקלתי בכריש ומצאתי רובה תאון יריות יריתי בכריש והוא מת ואז באו האחים שלו להרוג אותי כי הרגתי את האח שלאם ונשאר לי עוד יריאה אחת והם היו 3 כרישים הרגתי אחד מהם ונגמר לי היריות ברובה והם באו להרוג אותי ואז בה ליוויתן ומעך אותם ושחיתי לחוף וחזרתי הביתה הסוף

דוד אריה: איזו הרפתקה מסעירה! מזל שהסוף טוב.

עידן שמש, כיתה א'2, בית ספר יזמ"ה,מודיעין:

 

פעם כשאלכתי אל הולנד ראיתי ים. צלתי וראיתי אלמוגים. אפכתי לקטן וניכנסתי לתוכם. אבל פיתאום אונתי שזה אלמוג תרף. הובלה אותי.אבל מזל שהיה לי סקין. ואז חתחתיאת האלמוג התרף מיפנים. ויצתי

מין האלמוג.

 

דוד אריה: אלמוגי טרף הם מפחידים מאוד!

עידן שמש, כיתה א'2, בית ספר יזמ"ה,מודיעין:

 

פעם כשהלכתי להרי הסלעים. ראיתי מערה גדולה. ואז ניכנסתי והיא איתה חשוכה.ניכנסתי אל המערה, והיתרגלתילחושח. וראיתי שהתיקרה נמוחה.אני זחלתי ובסף יצתי.

 

דוד אריה: מערות חשוכות הן גם מפחידות וגם מרתקות.

עידן שמש, כיתה א'2, בית ספר יזמ"ה,מודיעין:

כשאני הלכתי לאמריקה הצפונית. פגשתי איש עם כמתים.והוא היה גועלי מאוד.והוא היה גדול מאוד.

הוא לקך אותי בכלוב מיחותי ברזל.אבל מזל שהיה לי פליר בכיס,כהוא חותח חותי ברזל.ואז אוצתי את הפליר וחתחתי אתחותי הברזל. ויצתי מין הקלוב.

 

דוד אריה: פלייר ברגע הנכון זה כמו מלפפון חמוץ ברגע הנכון!

רומי, כיתה ד'2, בי"ס אלונה, גבעת נילי:

 

פעם כשדוד אריה היה קטן קרה דבר מוזר, ועכשיו אני מתכוונת לספר לכם עליו.

כידוע דוד אריה מאד מאד אהב לאכול קישוא.דוד אריה הקטן הלך לחברו הטוב שימשוני, ובדיוק אמו הכינה מרק ועוד איזה מרק, מרק קישוא.ושאמא של שימשוני לא ראתה דוד אריה הקטן טרף הכל עד שכל המרק חוסל.אמא של שימשוני אמרה " אוי יו יוי אכלתה הכל והמרק בכלל היה בישביל המסיבה עכשיו אני צריכה להכין עוד מרק וחסר לי קישוא, עשיתם מספיק בלאגן עכשיו לכו לשחק" הם הלכו לחדר ופיתאום דוד אריה היצתמק ממש כמו צימוק והפך לירוק ממש כמו קישוא בסוף לא היה אפשר להבדיל ביןקישוא לדוד אריה הקטן. שימשוני כבר חשב שזה סתם העיינים שלו לא ראו טוב ו את הקישוא ליד הכיור.אמא שמחה שפיתאום צץ לה קישוא בידיוק מה שהיא היתה צריכה והיכניסה אותו לתבשיל.כשהמים רתכו דוד אריה הקטן התחיל לצרוח, אמא מיד חייגה לכל בתי החולים.

בסוף איש שמן ונמוך ניכנס אם בקבוק בצבע עור ומרח על הקישוא והקישוא הפך לדוד אריה.

וככה שב דוד אריה להיות דוד אריה במקום להיות דוד קישוא.. חבל דוקא היה מעניין לקרוא את הרפתקאות דוד קישוא בערבות רומניה...

 

דוד אריה: הרפתקה נהדרת – גם מותחת וגם משעשעת! תודה!