עד שכתבה לאה גולדברג את השיר "מה עושות האיילות?" לא ידענו מה הן בדיוק עושות בלילות ומי מעיר אותן עם שחר משנתן. בניגוד אלינו שיש לנו אימא או אבא או שעון מעורר שיעירו אותנו בבוקר, האיילות משתמשות בשירות אחר. מי מעיר אותן? לא הפיל ולא הקוף ולא התן, לא ארנבת, לא שֶׂכווי (תרנגול) ולא שפן. איילת השחר חברתן מעירה אותן בבוקר משנתן. כך גילתה לנו לאה גולדברג.
השיר על האיילות, שמוכר לנו גם כפזמון, הוא רק הראשון בספר הנפלא הזה. ילדים ומבוגרים יוכלו ליהנות פה משירים על ארנבות משוקולד, על דג זהב, על מחבואים, על הרוח ועל המַלְקוֹש (הגשם האחרון בחורף). המבוגרים ייזכרו בשירים מילדותם כמו פזמון ליקינתון, כובע קסמים, החליל ועוד. את חלק מהשירים אפשר לשיר ביחד כי הלחינו אותם ובאחרים אפשר ליהנות מהחריזה ומהסיפורים הקטנים והתמונות היפות שרוקמת לנו לאה גולדברג.
אחד השירים האהובים עלי בספר הוא דוֹב דובוני בן דובּיים מצחצח נעליים. השיר הוא בעצם סיפורון על דובון שעובד כמצחצח נעליים לכל החיות. דוב דובוני עובד במרץ ומבריק את הנעליים של החסידה, של העכבר ואפילו של הזבוב. אבל אז קורה דבר נורא: נכנס אליו מרבה רגליים. דובוני מתחיל לצחצח נעל אחר נעל אחר נעל אחר נעל, אבל הרגליים והנעליים לא נגמרות! והוא מצחצח עד היום.
באחד מטיולי יצא לי לפגוש את דוב דובוני. אני יכול לספר לכם שהוא עדיין מצחצח את הנעליים של מרבה הרגליים, כי ברגע שהוא מסיים לצחצח את הנעל האחרונה מרבה הרגליים חוזר ומתחיל מהתחלה, כי בינתיים הנעליים הראשונות התלכלכו.
שאלתי את דוב דובוני, "מה יהיה?" והוא ענה לי, "העבודה היא חיינו!"
שאלתי את מרבה הרגליים, "לא נמאס לך שמצחצחים לך את הנעליים כל הזמן בלי להפסיק כבר שנים?" מרבה הרגליים ענה לי, "הופעה מסודרת זה אלף בית בחיים!"
והשניים ממשיכים ככה עד היום.
אני משער שחלק מהמבוגרים ואולי גם חלק מהילדים חושבים שספר שירים הוא בטוח משעמם או מיותר. אבל אני יכול להבטיח לכם שכל מי שיפתח את הספר ימצא בו לפחות כמה שירים שירגשו אותו, יעלו על פניו חיוך ואולי יגרמו לו אפילו לצאת בריקוד.
מה עושות האיילות? מאת: לאה גולדברג, איורים: אריה נבון, הוצ' ספריית הפועלים.
