כולם מוזמנים לשלוח לי הרפתקאות שאתם כתבתם. אתם יכולים לשלוח הרפתקה שקרתה לכם, הרפתקה שאתם רוצים שתקרה לכם, הרפתקה שאתם מפחדים שתקרה לכם או כל סיפור או מכתב שמתחשק לכם לכתוב.
את ההרפתקאות שלכם אני אפרסם בעמוד הזה. אתם יכולים לראות שכבר מופיעות פה לא מעט הרפתקאות. אתם מוזמנים לקרוא אותן וליהנות.
מלאו את הפרטים בחלוניות להלן, הקלידו את ההרפתקה בחלונית הגדולה ולחצו על "שלח".
שילה ואילון, כיתה ג'3, בי"ס כרמל וים, מגדים: אנחנו מאוד שמחים ליכרו את הספרים שלך וכורים אותם ארבה נישמך אם תוצי ספר חמישי לסידרת דוד אריה בבקשה תחזיר תשובה
דוד אריה: משמח לקרוא שאתם נהנים לקרוא את הרפתקאותי. ככל הנראה יהיה ספר חמישי אבל לפני ייצא הספר הרביעי בעוד כארבעה חודשים. תודה לכם!!
מיא, כיתה ג'3, בי"ס אורנים, רמת השרון: פעם אחת לפני הרבה שנים בארץ הטרולים שכנו טרול טרונולית וטרולוניתה.
הם היו משפחה מאושקת במינה.
עד שיום אחד בא טורטולון שניסה לקחת את טרונוליטה הקטנה. טרול וטרונולית לא הסכימו לכך ואז הם ראו יום למחרת שטרונוליתה נעלמה הם חשבו, אולי היא סתם יצאה לחפש אוכל, הלו כולם ידעו שלטרולים אין אוכל בבית, והם חשבו אולי היא יצאה לשחק בחוץ עם חברתה טרולה, אך לבסוף חשו כי טרולוטון חטף אותה.
טרולונית היתה עצובה ואפילו טרול בכה זה היה רגע עצוב במיוחד שנחטפה טרולוניתה, ובלילה הם אפילו גמרו 30 חפיסות נייר טואלט. טרולונית חשבה לרגע עדיף לעשות מעשר לבכות, זאת אומרת שהיא חשבה שעדיף להציל את טרולוניתה במקרה שלה, במקום סתם לבזבז דמעות בכי. לבסוף אמרה זאת לטרול וטרול הסכים לכך. הם יצו למסע. פתאום ללא שום כוונה ראו את טרולוניתה שבויה על ידי המכשף. הם מיד רצו להצילה, ולמרבה המזל המכשף נרדם באמצע הכישוף ולקחו אותה בחזרה. ועל ידי זה לא הרשו לטרולוניתה לפתוח את הדלת לאיש ובמיוחד לא בלילה חשוך ושחור.
דוד אריה: איזו הרפתקה מותחת וגם משעשעת! תודה!
עילאי וליאור, כיתה ג'1, בי"ס יגאל אלון, גבעת שמואל: שאני וליאור ראינו סוס שעשה קול של חמור ואז לא ידענו מה הוא חשבתי שהוא סוס אבל ליאור חשב שהוא חמור בגלל הקול שלו ואז הלכנו לשאול מישהו ואז ראינו ינשוף שיש לו קול של ציפור ואז ליאור שאל אותו מה אתה בדיוק אז הוא חיכה וחיכה וחיכה שיענה לו הוא לא הבין למה הוא לא ענה לו אבל שאני באתי הוא התחיל לדבר ואז הוא ענה אני בכלל חמור הוא ענה ואז הוא שאל אותו שוב אמר שהוא בכלל סוס ואז ענינו נו תחליט כבר מה אתה כבר ואז הוא החליט שהוא זמיר סופית אבל אמרתי איך אתה לא נראה כמו זמיר וגם אין לך קול כמו של זמיר אני וליאור התבלבלנו כבר
מכל החיות האלה שיחליט.
דוד אריה: הרפתקה משעשעת וגם מבלבלת!
שיר, כיתה ד'1, בי"ס יגאל אלון, גבעת שמואל: ינץ לוי בא אלינו לה בית ספר וסיפר לנו על דוד אריה
אני התרגשתי
הוא סיפר לנו סיפור על חייו שהיה בכיתה א וב וג זה היה מצחיק הוא סיפר את זה בצורה מציקה ואמר את ההיתרונות שיש בסיפור שסיפר
דוד אריה: שיר, איזה משמח לשמוע שנהנית כל כך מהמפגש עם ינץ! ואני מאחל לך שחלומך הענני יתגשם.
כולם מוזמנים לקרוא את ההרפתקה המקורית, המסקרנת, המותחת והחכמה של יובל:
יובל, כיתה ד, בי"ס ריאלי אחוזה, חיפה: כתבו כאן הרפתקה
לדוד אריה, ניסיתי לכתוב הרפתקה עליך כמו שינץ לוי כותב. מה דעתך עליה?
ההרפתקה:
יום שני אחד עזרתי לאבא לטפל בגינה. בדיוק באותו יום בא דוד אריה לביקור, ואבא אמר שכאשר בא אורח, הבית צריך להיות מאורגן. יינון המעצבן תירץ שיש לו עבודה לבית ספר וככה התחמק מהעבודה. עכשיו הוא בטח יושב בחדר ומשחק במחשב! איזה כיף לו! במקרה, בזמן שעזרתי לאבא מצאתי בור ובתוכו זחל גדול וירוק. אחרי ששכנעתי את אבא לא להרוג אותו הנחתי את הזחל בקופסה וחכיתי בקוצר רוח שדוד אריה יבוא ואוכל להראות לו את הזחל. כמו שציפתי, דוד אריה התלהב מאוד ואמר: "הזחל הזה ממש מזכיר לי את המלך זמבוליק!" "המלך זמבוליק? מי זה?" שאלתי בסקרנות. דוד אריה התחיל לספר: באחד מטיולי הרבים בקוטב המזרחי הלכתי לאיבוד. ניסיתי לאתר את הדרך חזרה אך כל מה שראיתי מסביבי היה קרח כתום ולכן מאמצי לא הועילו. כל הצידה שלי נשארה באוהל שלי ונותרתי גם בלי אוכל ושתייה. הייתי נחוש בדעתי למצוא מחסה. לפתע ראיתי מחילה קטנה. חשבתי לעצמי: אולי היא מובילה למחסה? קפצתי לתוך המנהרה והתחלתי להתגלש בה. שוליה של המנהרה היו בהתחלה כתומים כמו הקרח. אחר כך נעשו ירוקים ואז חומים ואז אדומים ולבסוף שחורים. ואז נפלתי היישר לתוך רחוב מלא באנשים. ברגע שנכנסתי והאנשים הבחינו בי, הם לקחו כל דבר שהיה בהישג ידם והחלו לזרוק אותו עלי. ניסיתי לברוח מהם אבל הם היו כל כך הרבה שבקושי הצלחתי. עד סוף היום כבר הייתי מלא לגמרי בצנוניות קרח חריפות, ברסק חרגולים קפואים טרי, בבצק שלגוני רעיל ובשמן חיפושיות-סקי רותח. מותש ומרוגז חיפשתי מקום לישון בו ולבסוף מצאתי אכסניה קטנה ונטושה. רק אחרי שנכנסתי לחדרי הבנתי מדוע אין אנשים באכסניה - היא היתה מלאה בריח מבאיש שעם הזמן רק התגבר! בעזרת מאמצים רבים התגברתי על הסירחון הנורא אך עדיין הייתי כעוס על קבלת הפנים הלא נעימה שעשו לי. רק למחרת הבנתי מה גרם לאנשים להתנהג ככה - זמבוליק האיום, מלכם של התושבים, הטיל עליהם קללה שתגרום להם להיות לא נחמדים ורשעים. הדרך היחידה להפר את הקללה היתה להעליב את זמבוליק. החלטתי לאזור אומץ ולהציל את כל התושבים מהקללה ויצאתי מייד לדרך לארמונו של זמבוליק. לקראת ערב כבר ראיתי את טירת זמבוליק מתנאשת מולי. זאת לא היתה ממש טירה, זה היה מגדל שחור וגבוה שהגיע עד לעננים ובקצהו נמצא משכנו של זמבוליק. כל הלילה טיפסתי במדרגות הלולינייות שבצריח ועם שחר הגעתי אל חדרו של זמבוליק. הופתעתי לגלות שזומבוליק נראה ממש כמו זחל אבל ענקי!!! מייד התחלתי לנסות להעליב אותו: כיניתי אותו טיפש וקראתי לו חזיר, אמרתי לו שיש לו מוח בגודל של ג''וק, לעגתי לו שהוא מפחד מאבק, סיפרתי לו שכולם שונאים אותו, צחקתי עליו שהוא מוצץ אצבע ואפילו צעקתי עליו את המילים הכי מעליבות ולא יפות שיש. אבל זמבוליק רק צחק וכלל לא נעלב. לבסוף, כאשר כבר הייתי ממש מיואש לחשתי שהאנשים במדינתו הם בעצם בני אדם טובים ושהקללה לא פועלת. פתאום ראיתי אצלו סימנים שמראים על כך שהוא לחוץ והבנתי מהי נקודת התורפה שלו. התחלתי לומר לו שכל האנשים הם בעצם טובי לב ושהרשע לא קיים. מרגע לרגע הוא נחלש וקטן עד שבסוף אמרתי: "גם אתה בעצמך לא רשע!" ובאותו רגע הקללה הוסרה וכל הממלכה החלה לעלות, לפרוץ דרך הקרח ולבסוף כולה היתה חשופה לאור יום. ככה הצלתי את אנשי הקוטב המזרחי!" דוד אריה סיים את סיפורו וחייך אלי. חייכתי לו בחזרה ואמרתי לזחל: "אין אנשים רעים בעולם!" הזחל הביט בי במבט משועמם. "כנראה שהוא לו זמבוליק!" אמר דוד אריה ושנינו צחקנו.
איתי, כיתה ג'3, בי"ס גורדון, כפר סבא: איך יקראו לספר הבא של דוד אריה
דוד אריה: הרפתקאות דוד אריה בקוטב המערבי!
הלל גאון , כיתה ב'3, בי"ס משואת נריה, מודיעין: דוד אריה היקר אשפר לחה את הארפתקאה שלי יום אחד יצתי לטיול וראיתי את חברותי דפנה ושי ושאלתי אותם עם אפשר לשחק איתם.הם ענו כן בשמחה רבה והתחלנו לשחק תפוח אדמה יבש וקח אוראות המישחק ;מישהו מוכה קפים לם ואומר;הידד תפוח אדמה יבש והוא צריך ליתפוס את תפוחי האדמה היבשים.ועם תפסים תפוח אדמה הוא אופך ליות התופס ואלה האוראות של המישחק תפוח אדמה יבש.שיחקנו אמון זמן ואז החלפנו מישחק לחיי 8 מהעלופים של העולםהגלוי שמצאו אותו באפריקה בג''ונגל הסיבירי והיתחלנו לשחק אחרי כמה דקות ניפרדנו בשלום.ואלחתי ליפגש עם דוד אריה האמיתי שגר בבינין חננה בננה 12/8 ושהגתי דפקתי תוק,תוק תוק מי כלב,סוס,חתול,עכבב לא זה אני יורם והוא פתח לי את הדלת ובידיוק באותו הרגה ברחתי ואלחתי לימצו את דפנה ושי החברות הטובות שלי.
דוד אריה: הרפתקה משעשעת ואני מקווה שמסרת ד"ש לדוד אריה האמיתי!
יונתן, כיתה ב'1, בי"ס עמית, רעות: הייתי בטיול בצפון
דוד אריה: זאת נשמעת הרפתקה נהדרת!
איוון, כיתה ה'2, בי"ס קורצאק, קריית מוצקין: פעם אחת,במקום רחוק רחוק גר איש ששמו אביאל,הוא תמיד אהב לשחק בכדור אבל במיוחד לחפור בורות.
אחר הצהריים חפר בור ילד אחד ניגש ואמר מה אתה עושה,אביאל ענה אני חופר בור,והילד שאל אם אפשר לחפור איתו בור,אביאל ענה כן.
הם חפרו שעה.
אחרי שעה הם מצאו תיבה,בתבה היתה מגילה תמשיכו לחפור תגיעו לאי.הם המשיכו לחפור ובאמת הגיעו לאי.כשהם עלו מהבור הבינו שצריכים לחזור,אביאל והילד לא היו חברים,לכן אחרי כמה ימים הם רבו על קוקוס שהיה בתוך האי,מי יוכל אותו ואז שניתקלו עוד כמה ימים הילד הציעה לאביאל להיות חברים,הם השלימו ואמרו שתינו חפרנו את הבור אנחנו שנינו ניצא.
הם חפרו וחפרו עד שבאמת הגיעו הביתה. אך בבית היתה אותה שעה בדיוק מתי שיצאו ובדיוק אותו תאריך ויום.והם נהפחו להיות החברים הכי טובים מאז ומעולם
דוד אריה: הרפתקה מסעירה על חברות – איזה יופי!
אליס, כיתה ד'2, בי"ס מילקן, אריאל: אני מפחדת שפיתאופ כמו דודו אריה הגיע בג''ונגל לחנות מראות ו אני אקנה מראה שיש מישהי שאומרת שהי אליס האמיתית ושהיא ההפך מימני ואני אצתרך ליסבול מה שהי אומרת!!!
בשימחה אליס!!!
דוד אריה: אם זה יקרה לך, את יודעת עכשיו איך להתמודד עם זה (אני פשוט לא הפסקתי לצחוק).
סשה ,כיתה ה'3, בי"ס מילקן, אריאל: שלום לך ינץ לוי!
זאת אני הילדה שפגשת בבית ספר מילקן ביום רביעי השבוע בסיפורך כשסיפרת על ברוריה המכנכת שלכם בכיתה ג'' אז יש לנו מורה שממש דומה לאופי של ברוריה וכשהיא מביטה ואומרת למה אתה לא עשיתה שיעורי בית אפילו א זה לא אלייך פונים יש לך צמרמורת בגוף!!!!
מקבה שתענה.....^_^
דוד אריה: ינץ מוסר – "ואני חשבתי שרק לי היתה מורה כזאת... אבל מה שיפה הוא שגם דברים לא כל כך נעימים בחיים יכולים להפוך לסיפורים!"
סשה ,כיתה ה'3, בי"ס מילקן, אריאל:
שלום,
אני הכתבום על טיול בירושליים...
ביום חמישי לא זוכרת באיזה תאריך ... אז נסנו דרך ארוכה מאוד לירושליים....פיטעום נכנסנו לפקק עצום!!!
כשהיגנו לסוף הפקק הבנתי מ היה הגורם לפקק ...תאונה.
אחרי הפקק הראישון אז התחיל עוד פקק. זה היה ממש מבעס לכולם חוץ מימני, פעם כשהייתי בטורקייה אז המדריכה אמרה לנו שאם רים יד ימין נבקש מישאלה כישיש מינהרה אז היא תיתג!
אז נחזור למה שסיפרתי...הייתה מינהרה וסיפרתי את זה לחברתי יאנה ואז כשהיגיעה הזמן הרמנו יד והמורה באה ושאלה: "מה אתן רוצות בננות?"
אמרנו: "כלום"
ואז היא הלכה בסוף המינהרה היתה עוד מינהרה אז שוב הרמנו יד.
כשהיגנו לירושליים אז ראיתי פעם הראישונה בחיי את עיר ירושליים
ממש היתרגשתי לטיול ששככתי כובע
אהה וניזכרתי בעוד משהוא לפני שביכלל נסנו רק כשהיתעוררתי...
היתעוררתי בשש וחצי היתחלתי להיתערגן (הת הא שלא סמתי לב לב לשעה הזאת) וניזקרתי בכובע שלי וחיפסתי וחיפסתי ולא צאתי אז היתקשקתי בשש וחצי לחברות ועוררתי אותן זה היה מזה מביך כאמא אמרה לי שרק שש וחצי בבוקר...
וקיר הטיול היה מושך וארוך ובסוף טיול המורה שאלה:"כולם הביעו מגבת תלבושת להחלפה פנס ונעלי מיים?"
כולם ענו :"כן!"
והלכנו למיים.....טם טם טם!!.....טם טם טם!!...(סתם שיהיה מותך הטם טם טם)הייתה מינהרה ומעל היה כתוב:"45 דקות הליכה במיים"
ממש נידהמתי!
נכנסנו לפיתך והיו מדרגות ירדנו במדרגות והלכנו במקום יבש אחריי 10 דקות היגנו למיים הקפועים(שזה עוד היה בחורף)והיתחלנו ללכת
והמיים התחילו לעלות(המורה אמרה לקחת את הפנס כמובן)וככול שהלכנו יותר בלי הפסקה המיים עלו יותר ויותר!@!@!
מיים היגיעו עד למותניים וכשעצרנו המיים ירדו...
כלום היו רטובים וויי ווויי וויי
היה במינהרה מממש מממש חשוך!
(ביגלל זה אמרו נו להבא פנסים) והיה ממש צר.
כשהיגנו לסופה של המינהרה אז היתחלנו ליקפות יותר מימה שהיה במיים ועד שהיגנו לתאי הלבשה ועד שהיתלבשנו ועד שהיגנו חזרה היה כבר שמונה בערב!
יום למוחורת לא היגיעה חצי מהכיתה!
אז סיפרו לי (ספרו ל את כלזה כי אני הייתי חלק הזה שלא היגיעה) שילדה הכינה לכול הכיתה כדורי שוקולד. וכל מי שהיו זה היו רק 15 תלמידים אז כל ילד כיבל 3 כדורים מקסימום.
זה סוף ההרפתקה!
מקבה שנהנת לקורא זאת!
דוד אריה: הרפתקה מהנה - טיול בירושלים ומשאלות במנהרות. האם הן התגשמו? ומסקרן מאוד מה היו המשאלות. וכמובן הרפתקה מתוקה לכל מי שכן הגיע לבית הספר וזכה בכדורי שוקולד נוספים.
דניאלה ז'' ,כיתה ה'2, בי"ס מילקן, אריאל: ינץ לוי דיברנו ביום רביעי 19.1.11
אני כתבתי תקציר של הסיפור שלי.
אני אמרתי לך שאני הייתי בכתיבה יוצרת. אז בפעם הבאה אני יפרסם את הסיפור.
אמלי בעיר המלכים.
אמלי ילדה קטנה וחמודה.
היא יוצאת להרפתקאה בעיר המלכים.
עיר המלכים היא ניראת כך:"עיר המלכים עים הרים בגיבעות בימקום שלג יש יאלומים , זו עיר יפה מאוד".
כשאמלי יוצאת להרפתקאה היא מארגנאת את הדברים והמוצרים.כשאמלי בהרפתקאה אז היא פוגשת יצורים קטנים כמו עכברים.
אמלי יושבת על האדמה ומדברת איתם.
אחרי שאמלי פגשה את היצורים הלחה לטיל.אמלי בדרך מצאה מפה.
מפה ישנה מאוד.
והיא הלחה להרפתקאה חיפוס המתמון בעיר המלכים.
דוד אריה: גם אני וגם ינץ סקרנים לקרוא את ההרפתקה עצמה. זה נשמע מאוד מעניין!
דניאלה ,כיתה ה'2, בי"ס מילקן, אריאל: ינץ לוי תישלך לי למייל את ההרפתקאה החדשה שכתבתה.
בבקשההההההההההההההההה!!!!!
דוד אריה: כנראה צריך להתאזר בסבלנות עד שייצא הספר הבא!
הלל פרג, גן תאנה, בי"ס יזמה, מודיעין: הלכתי לפסטיגל עם אבא ואמא ואח שלי יקר .
ראינו את ההופעה של צביקה הדר,אילנית לוי,מאיה שואף,ליבי רן,ושלישיית מה קשור,היה מאוד כיף למרות שאכלנו אוכל שהבאנו מהבית ולא קנינו בפסטיגל(חסכנו בגדול).
היה מרתק-ובייחוד נהנינו מהפעלולים והאפקטים שהיו .
דוד אריה: איזו הרפתקה כיפית!
אדל, כיתה ג'1, בי"ס מילקן,שומרון: הארפתקה הכי כיפית שהיתה זה דוד אריה בממלכת השוקולד במידבר השויצרי וגם דוד אריה בגנגל הסיבירי היה ממש קורע ואפילו דוד אריה בערבות רומניה היה קורע ומצקיח מאד תודה לסופר ינץ לוי אל הספרים המהימים שלו.
דוד אריה: תודה לך ממני ומינץ! מיא, כיתה ג'3, בי"ס אורנים, רמת השרון: אני מצטערת שזו לא הרפתקה אבל רציתי שינץ לוי הסופר יכתוב עוד המון סיפורים כי הם ממש מענינים! אז אני באמת מקוה שזה יקרה! להיתראות...
דוד אריה: ינץ מוסר שהוא יעשה כמיטב יכולתו. מיא, כיתה ג'3, בי"ס אורנים, רמת השרון: היום בבוקר התעוררתי וקמתי משנתי. פתאום ראיתי חייזר עצום אבל פשוט עצום. הוא היה ירוק עם 359 עיניים ו500 נחיריים. שאלתי אותו בגמגום ובפחד:" מ... ממה... את... אתה עושה...פה..?" הוא ענה לי בקול נמוך:" אני באתי לחפש את הבובה שלי שבלעדה אני לא יכול להרדם" שאלתי אותו:"למה אתה.. מח.....פש דוקא.. פ..ה..?" הוא ענה לי:"אני באתי דוקא לכאן כי... אמממ... כי.... בא לי."
והוא התחיל לחפש. אני ביינתיים הלכתי לאימי בריצה ואמרתי לה:" אמא! אמא!! יש בחדר שלי חייזר!!!!!!!!"
אמא הלכה לבדוק את החדר שלי ואמרה:" אין פה אף אחד" ואמרתי לה בחזרה:" הינה פה! מה את לא רואה?!" וחשבתי לעצמי אולי זאת מחלת האימהות... ואז החייזר ברח מ והלך למקום אחר ואולי גם למדינה אחרת אז ביינתיים הלכתי לסדר את חדרי.
דוד אריה: הרפתקה מרגשת ומעט מפחידה, אבל גם מצחיקה. תודה! מיטל כיתה ג'1, בי"ס מילקן,אריאל: דוד אריה הלך לעיר המאלכים ופגש הרבה מלאכים שהם לא אומרים דברים רעים אף פעם. ואז הוא אמר שאין כזה דבר שאי אפשר לא להגיד דברים רעים. אחר כך בא מלאך ועשה עליו כישוף שיהיה מלאך, ואז דוד אריה היה מלאך ולא אמר דברים רעים אף פעם (שהיה בעיר המאלכים) . שדוד אריה חזר הביתה וסיפר לאחינים שלו הוא אמר שמהיום הוא מאמין שמלאכים יכולים לא להגיד שום דבר רע. דוד אריה: איזו הרפתקה קסומה!
ליהי ונעמי, כיתה ג תאנה, בי"ס אשכולות, בנימינה: אני שחיתי עם דוד אריה באילת עם שנורקלים ענקיים מאוד ופתאום ששחינו נתקענו בחתול ים.ואז דוד אריה התחיל לספר לי:אתה יודע שפעם שהייתי בארץ מידג (מים ודגים) כולם היו שם חתולי ים ואיתפלתי מאוד מאוד מאוד אוהבות ליהוש ונעמיקי ומאחלות שתהיה עשיר$$$$$$$$$$$$$$$
$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$ל
ללללללללללללללללליייייייייייייייייייייייייייההההההההההההההההההייייייייייייי ווווווווווווווווונננננננננננננננננננננננננננננעעעעעעעע
עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעמממממממממממממממ
ממממממממממממייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!UHGJ!!!!!!!!!!!!!!!!! BVJNGN!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!1111111111111111111@@@@@@
@@@@@@@2###########################
##########$$$$$$$$$$$$$$$%%%%%%%%%%%
%%%%%%%%%%%%%%^^^^^&&&&&&&&&&&&&&
&&&&&&&&&&&&&**********************((((((((((((((((((((((((()
)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
)(((((( ((((((((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))))))
ליהי ונעומי המתוקות והחכמות (ואל תתווקחו איתי כי אני בקרב מגע
ובבלט)חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה
דוד אריה: ארץ חתולי הים – זה מקום שאני רוצה לבקר בו.
ליאל, כיתה ב'1, בי"ס יעלים: אני מאוד אוהבת את הספרים של דוד אריה אני פשות מתה אל הם
דוד אריה: תודה רבה! משמח!
נוי ארזי, כיתה ג'2, בי"ס נתיב זבולון, מודיעין: שלום דוד אריה!
היום בכיתה שלנו (כשהיה צלצול ) נשארה ציפור קטנה במבואה מורה הגיעה והציפור ברחה לכיתה שלנו והיתה על המזגן כרנו לה ציפורה והמורה שלנו אמר שזה בן בדיוק נזכרתי בך וקראנו לו צפריר
סיפור אמיתי!!!
דוד אריה: איזו הרפתקה נהדרת מהחיים! גם לכם וגם לציפור. והשם – מעולה.
מאי, כיתה ג'1, בי"ס שזר, הרצליה: הפעם המצאתי הרפתקה היא מסופרת על דוד אריה ביער הגשם.יום רביעי אחד אני ינון ודוד אריה לא ישבנו במרפסת אלה הלכנו לספארי.היו שם חיות מהג''ונגל מהמדבר מחיי הימיום שלנו ואפילו מיער הגשם.דוד אריה נעץ בי ובינון מבט וישב על הספסל.אני וינון ישבנו לצידו, ושאלנו מה קרה?דוד אריה השיב, כלום אני פשוט שוקע בזיכרונות מיער הגשם.אני וינון קרצנו אחד לשני עם חיוך גדול.ואמרנו ,אז תספר!!!!!!!!דוד אריה התחיל:יום אחד במסעי ביער הגשם הלכתי לאיבוד.לפתע בא אלי תוקן וניסה לעודד אותי.אני והתוקן ניסינו ליהיות חברים.נו, אז!?.שאל ינון.ובאמת הצלחנו המשיך דוד אריה.ופתאום החלו לירות בנו חצים. הסתתרנו בכל מקום אפשרי .ולבסוף ניתגלה מולנו שבט אינדיני.והם לקחו אותנו לצ''יף.בטעות הפרנו לו בארוחת הצהרים הוא אכל עוף.והוא היה שמן,מאוד.הוא התרגז עלינו.וכעונש הוא הכריז עלינו כארוחת ערבבבב.אני ותוקן חשבנו מה לעשות,עד שלבסוף תוקן הכריז:הוא יאכל אותי,ואותך ישחרר.אני נידהמתי מתוקן,ואני רציתי שהוא יאכל אותי.דוד אריה,קראתי עכשיו אתה מרגיש ככה?השיב דוד אריה איך לומר לך את זה גם ככה וגם ככה.ואז תוקן הבין שהוא צריך לסקן את חיו.בלי שראיתי,הוא הלך לחדרו של הצ''יף ואמר אם תשחרר את ידידי אעשה כל דבר שתירצה.שיחרר הצ''יף אותי ואת תוקן הפך לבשר טרי.ומאז כל יום שאני וינון הולכים לספארי בזה אנחנו נזכרים.
דוד אריה: הרפתקה מסעירה וגם עצובה – כשחושבים על הטוקן.
איתי, כיתה ד'2, בי"ס רעים, מודיעין: ארץ המיספרים
פעם אחת דוד אריה יצה להרפתקה
ומצה את ארץ המיספרים הוא ראה איזה איש ושאל אותו איפו אפשר לראות מראות והאיש אמר150 301 4021050 1640020 שזמ אומר אני לא מבין אותך דוד אריה פתאום ראה שכול האנשים מדברים במספרים!!!
דוד אריה אמר איך אני יוצה מיפו?
אבל דוד אריה לא ידע לדבר במיספרים ודוד אריה לא ידע מה לעסות ואיתיאש ולמד את כל הספה שבה כל האנשים מדברים(המיספרים)ולמד ולמד ולמד עד שידע איך לדבר בספת המיספרים ויצה מארץ המיספרים
דוד אריה: איזו הרפתקה מקורית ומשעשעת!
יואב , כיתה ג'1, בי"ס סורקיס, כפ"ס: ביום שבת טסתי במטוס וראיתי חייזרים והם אמרו שאם לא אחזור לכדור הארץ יהרגו אותי
דוד אריה: אני מקווה שניצלת. אבל כנראה ניצלת אם הגעת למחשב וכתבת את ההרפתקה!
מיא, כיתה ג'3, בי"ס אורנים, רמת השרון: היום בבוקר ראיתי מפלצת.
היא אמרה לי שהיא רוצה שדוד אריה יכתוב סיפור אליה, והיא אמרה שאם אני לא אומר לך היא תפחלץ אותי, והבטחתי לה שאני אספר לך כי לא בא לי להתפחלץ היום. אז סיפרתי לך .נ.ק.ו.ד.ה
דוד אריה: הרבה זמן לא קיבלתי בקשה מיוחדת כל כך ממפלצת. אבל חשוב לזכור שאני לא כותב את ההרפתקאות, אלא שהן פשוט קורות לי. אבל אני אעביר את הבקשה לינץ ונראה מה הוא יוכל לעשות. אורי פרג, כיתה ב'1, בי"ס יוזמה, מודיעין: הייתי בן שנתיים וגרנו בבריסל ושם שיחקנו בגן משחקים גדול שהיה בתוך יער...
בגן היתה בריכה עם ברווזים ונסענו לשם באופניים שאבא הרכיב אותי עליהים
דוד אריה: איזה כיף!
נועה ועמית, כיתה ב, בי"ס אמירים, בנימינה: פעם אחת טסנו במטוס,נדב,לילי,אני
וההורים שלנו.טסנו לארץ קופי הנינג''ה.בהתחלה קצת פחדתי. חשבתי שהם יהיו אלימים.אחר-כך,
שהגענו,התחבאתי מאחורי אמא.רק מהמחשבה על זה הרגשתי בחילה,
אבל למזלי, לא הקאתי.הארץ לא
נראתה שכדאי לבנות לבקר בה.באנו
לארץ קופי הנינג''ה רק מפני שנדב
התחנן בפני אבא שנטוס לשם.
ראינו את קופי הנינג''ה.הם חיכו.
מצאתי קוף שיהיה לי חבר.
הוא נשך אותי.צרחתי צרחה ענקית!
בסוף הכל היה חלום.
דוד אריה: אזיו הרפתקה מסעירה. מזל שזה היה רק חלום. שירה אידלמן, כיתה ג'1, בי"ס הדר שרון, משמרת זה קרה לי כשחזרתי משיעור סוסים. אמא שלי התחילה לצרוח באוטו "את לא מאמינה מה יש בבית",
ניבהלתי נורא, ושאלתי מה????
אמא לא רצתה לגלות,ואמרה שאנחש עד שנגיע הביתה.שאלתי:זה בובה?לא
זה חיה?כן
זה כלב?לא!!!!!!!
זה לטאה?לא!!!!!!!
הגענו הביתה,סוף כל סוף...רצתי מהר למטבח ומה חיכה לי שם?..
גורת חתולים מקסימה לבנה עם כתמים אפורים עיניים קטנות וחמודות,כל כך שמחתי,והזמנתי חברות שיראו את הקטנה.
כל הלילה היא ישנה לצידי עד ש...
היא התחילה לילל וריח חזק של קקי היה בחדר שלי.מיד קראתי לאמא שתבוא לקחת אותה.
(ומאז היא בסדר)
דוד אריה: איזה כיף! גם לך וגם לחתולה!
אורי, כיתה ד'2, בי"ס רעים, מודיעין: יש לך ספרים מצחיקים וטובים מאוד.
דוד אריה: תודה!
אסף עובדיה, כיתה ד, מרחב, הרצליה: דוד אריה מבקר בבית ספר "מרחב"
אחרי החופש הגדול הייתי צריך ללמוד בבית ספר חדש, בבית ספר היו ילדים גדולים וחששתי שהילדים יעשו לי דברים לא יפים ויקראו לי בשמות גנאי.
ינון אמר שככה זה יהיה כי אני ילד פראי ולא ממושמע ללא כל חינוך.
אחרי שינון אמר לי את כל זה הכנתי לי שוקו. אחרי שהכנתי שוקו ביקשתי מינון שיביא לי את העוגיות לשוקו.
ינון לא הסכים ונתן לי מכה בברך וקרא לי "צפריר פחדן, צפריר פחדן."
נעלבתי ובדיוק אז דוד אריה בא, ביקשתי ממנו שיביא לי את העוגיות.
הוא נתן לי את העוגיות ובנוסף נישק אותי.
דוד אריה לקח אותי למרפסת והושיב אותי על הכיסא.
והוא סיפר לי כך:
"יום סוער אחד אני צנחתי בבית הספר "מרחב" והוא היה בית קניבלים שרצו להרוג אותי"
המשך יבוא
דוד אריה: התחלה של הרפתקה מאוד מסקרנת! אני והגולשים נשמח לקרוא את ההמשך!
ליאור, כיתה ה'3, בי"ס קורצאק, קריית מוצקין: שלום.
ברצוני לספר על ההרפתקאה שלי
יום אחד חלמתי שתפסתי על ארץ השוקולד
הכל עשוי משוקולד אפילו הבגדים שלי הפכו לשוקולד
כעבור כמה שניות באו שומרים שעשויים מגומי ולקחו אותי למלך מרציפן.
הוא שאל אותי למה אני לא ממתק והסברתי לו כעבר כמה שניות המלך לא הקשיב לסיפור שלי וכמעט אכל לי את האצבעות אבל לא נתתי לו ברחתי הכי מהר והגעתי לעיר המרשמלו הכל עשוי ממרשמלו לבסוף השומרים משוקולד תפסו אותי ושמו אותי בכלא ומרוב שפחדתי שכחתי שהכול עשוי משוקולד ושכולם הלכו לישון אכלתי את הכלא(הוא היה טעים)וברחתי
את ההמשך תוכלו לקרוא בספר שאני ממציאה
ביי דוד אריה: ליאור, זו הרפתקה משעשעת ומאוד מסקרנת. איזה כיף שאת כותבת ספר. אייל, כיתה ב, בי"ס אילן רמון, גן יבנה: נאנתי בחרמון תודה דוד אריה: באמת כיף בחרמון!
שירה צוקר, כיתה א' 3, בי"ס רמז, רעננה: אני שירה צוקר פעם אחת אני הייתי בממלכת הגוקים וראיתי ילד גוק זה היה מגעיל מאוד אני שירה צוקר הייתי בממלכת הגוקים
דוד אריה: גם לג'וקים יש רגשות!
איתי, כיתה ג, בי"ס אילן רמון, גן יבנה: לינץ לוי שלום
הייתי במפגש סופר איתך לפני כמה ימים בגן יבנה,והראתי לך איך אני מגיע עם הלשון לאף
ועל כך לפי סיפורך אני יכול להיות מלך על מדינת כלומניסטן
נ.ב
אני אוהב את הספרים של דוד אריה
דוד אריה: נכון, הייתי יכול להיות כוכב על בכלומניסטן.... ינץ מוסר ד"ש חמה!!
מיקה אלטמן, כיתה ד'1, בי"ס דוד בלוך, תל אביב: שיר לדוד אריה
יום רביעי בפתח
היום איני סבלן,
דוד אריה יבוא היום
ואני כבר מוכן-
שנשב קצת במרפסת,
נקשיב לסיפורים,
עם ינון וגם צפריר
נצחק מאושרים...
הרפתקה נוספת
ועוד המון המון
מה נותר עוד לעשות?
לשמוע על מסעות...
דוד אריה: שיר נפלא!! איזה כיף!
רוני, כיתה ג'1, בי"ס רמז, חיפה: פעם נעסתי לאנגליה ופיספסנו רכבת לצרפת אז עלינו ל20 רכבות לבין אנגליה לצרפת
דוד אריה: איזה מזל היה לכם! ככה הנסיעה לצרפת הפכה להרפתקה מיוחדת במינה! איתי, כיתה ה'1, בי"ס אושיסקין, ת"א-יפו: מה שהכי מטריף הוא פארק המים נפשונית.יש פה בריכה גדולה. צללתי לעומק של 1.8 מטרים.אבל השיא שלי בצלילה הוא בבריכה באורכידאה.צללתי עד לעומק של 1.88מטרים.יש בנפשונית מדרגות שמובילות למגלשה ע-נ-ק-י-ת.גלשתי במהירות עצומה.במגלשה החשוכה בשפיים גלשתי עם גלעד במהירות עצומה.גם במגלשות האקסטרים ובספירלה שבנחשונית גלשתי במהירות עצומה.זה מטריף וזה מצחיק.ממיילא המגלשות עצמן מטריפות!!!!!!!!!!!
דוד אריה: זה באמת נשמע... מטריף!
דוד אריה: כולם מזומנים לקרוא את ההרפתקה המסעירה, המרתקת והעננית שכתבה מיכל:
מיכל, כיתה ג'2, בי"ס רמז, כפר סבא: כתבו כאן הרפתקה
היו היו פעם ליפני שנים רבות שני ילדים ובעצם תאומים ששמם גל ואלה גל ואלה אהבו לישמוע סיפורים יום אחד הלכו גל ואלה לסבא שלהם ששמו דני שתמיד היו לו רעיונות לסיפורים ביגלל שהוא טייל בהמון מקומות בעולם ושהוא ידע שנכדיו באים הוא חשב על איזה ממשעותיו לספר כשהם הגיעו כבר היה סבא דני מוכן הוא הוציא תמונות ודברים מהמסע שעליו לספר וכמובן את ספר המשאות הגדול הוא פתח את העמוד המתאים והחל ליקרוא באחד ממשאותי נסעתי לארץ העננים יצאתי בבוקר לגינה ושרקתי פתאום ירו מהים 10 יונים והיתיצבו לפני
יונה מספר אחת דיברה אלי ואמרה לי שהזמנתי טיסה לארץ העננים בהתחלה לא הבנתי על מה היא מדברת ושאלתי כמה טיסה עולה והיא ענתה אתה משוגע שאתה לא יודע כמה טיסה עולה ביקשתי ממנה שתסביר לי הכול והיא אמרה שכודם אטפס עליה ואז היא תסביר לי וכך היא הסבירה לי לאיזו טיסה הגעתי הגעתה לטיסה לארץ העננים שנימצאת בנקודה הכי גבוה בים שאלת כמה טיסה עולה טיסה עולה ענן וחצי ענן וחצי שאלתי כן ענן וחצי היא ענתה ואז הגענו לארץ העננים היא הורידה אותי ואמרה לי ללכת אל הפיה הישנונית שתראה לי את הארץ המוזרה הזו ומיד היונה נעלמה כאילו לא היתה היתקדמהתי לאט ופיתאום ראיתי ביקתה זוהרת בציבעי הקשת התקדמתי לעברה הפעם במהירות וכשהגעתי דפקתי על הדלת ודפקתי שוב אך ללא הצלחה אף אחד לא ענה לי פיתאום הבחנתי בשלט קטן ובו היה כתוב נא לא להפריע בין 3ל5 שלוש עד חמש היתפלאתי אצלנו זה 2 עד4 אבל 3עד 5 ממתי שומרים על שקט בשעות כאלה פיתאום באה גברת קטנה ובימקום להיכנס כמו שצריך הביתה היא ניכנסה דרך חור המנעול דפקתי שוב ויא פתחה ליושאלה מה תירצה אדוני הענק נעלבתי אמרתי לה שהיונה שלחה אותי אל הפיה הישנונית היא אמרה שזו היא ולקחה אותי לסיור למדתי המון על ארץ העננים אבל לא הבנתי דבר אחד היא אמרה שיש בארץ העננים חיות ובמשך הסיור לא ראיתי אפילו חיה אחת שאלתי אותה על זה והיא אמרה שיום אחד חטפו את החיות מהארץ וכלאו אותם בגיבעה הנמוכה שאלתי איך מגיעים והיא הסבירה לי הבנתי ויצאתי למסע היה קל להגיע ל ושיחררתי את כול החיות . אורי, כיתה א'4, בי"ס רמז, כפר סבא: פעם היה ילד שקראו לו דן. דן רץ ממש מהר. הוא רץ כל כך רחוק עד שגילה עיר מזהב. ואז מישהו ראה אותו וצילם אותו בעיתון, ואז כולם אהבו את דן בגלל שהוא היה מפורסם.
דוד אריה: עיר מזהב! נשמע מלהיב!
לילך, כיתה ג'1, בי"ס נתיב זבולון, מודיעין: אני מאוד אוהבת את הרפתקאות של דוד אריה!!!!!!!!!!
דוד אריה: לאהוב ספר זו הרפתקה! תודה!
ליאורה, כיתה ג'2, בי"ס רתמים, אשדוד: הפתקאות דוד אריה
זה ההיה יום נהדר דוד אריה נכנס הבית.
ואמר שלום צפריר
גוק אמר צפריר .
איפה אמר דוד אריה
על ספה
הסוף
דוד אריה: הרפתקה משעשעת – גם לג'וק. נוי ארזי, כיתה ג'2, בי"ס נתיב זבולון, מודיעין: שלום דוד אריה!
נהנתי לקרוא את הספרים שלך
והתחלתי להמציא סיפור משלי:
שלום אני רועי.אני אספר לכם עלי: אני הבכור ויש לי 20 אחים ואחיות כולנו משפחה (כולל אני).אני והמשפחה שלי רבים כל הזמן.אני בשעות הפני (שאני מעוצבן) אני הולך לישון.אני אספר לכם על מה חלמתי היום : התעוררתי בים וראיתי דולפין פחדתי מאוד ואז נזכרתי שלפני שנה הייתי בריף דולפינים ונירגתי.הדולפין ביקש ממני עזרה טורפים חלקים שלו כל הזמן
אמרתי : אשמח לעזור! והוא אמר תודה והלך אני חשבתי מה לעשות
וראיתי פתאום יציאה מהמים יצאתי ולקחתי עץ לא בשימוש , לקחתי טוש וכתבתי אסור לקחת חלקי דולפינים!!!
האנשים לא האמינו לי ואני בניתי גד... הרסו אותה! צעקה אחת האחיות שלי בסוף שמתי חומר רעיל וכל מי שדרך עליה... מת
קפצתי חזרה למים והדולפין שוב אמר תודה ואמא העירה אותי והלכתי
דוד אריה: הרפתקה שהיא חלום ושהיא סיפור הצלה של דולפין – איזה יופי.
אור פסח, גן רותם, הרצליה: ארץ החושך
=======
פעם אחת דוד אריה הגיע לחדר של צפריר והם יצאו למרפסת, סיפר דוד אריה איך ביקר בארץ החושך.
בארץ החושך הכל היה חשוך ושחור, דוד אריה הביא בכיס מנורה גדולה - הדליק אותה ומצא את הדרך הביתה. תושבי ארץ החושך מצאו את הפנסים שלהם - ובפעם הראשונה הצליחו לחזור גם הם הביתה לארמון החושך.
דוד אריה: איזו הרפתקה נפלאה! תודה!
נעם מאורי, כיתה ג'1, נתיב זבולון, מודיעין: וכולם מוזמנים לקרוא את מה שקרה לי היום (יום שני 2011 תשע"א כ"ז טבת):
קמתי בבוקר. נזכרתי שהיום יש שיעור אומנות- איזה כיף!
אחותי (רעות ) עדיין לא התעוררה. מיהרתי לבית הספר כשאבא שלי (בועז) הסיע אותי במכונית שלו. הגעתי לבית הספר לפני הצלצול, שזה נדיר מאוד אצלי, הנחתי את הילקוט הכבד שבנוסף לספרים יש בו גם: ספר ''כיפה אדומה'', שלושה ספרי ספרייה של ''כוח המוח'' ( 17- 19 )וקנווס שהמחנכת קרן נעים נתנה לאימי הגזברית של הכיתה כדי שתקנה כאלה לכל הכיתה במטרה להכין אחד כזה עם סדר הדלקת הנרות.
נטלתי את תיקיית האומנות וירדתי לקומת הקרקע למקלט האומנות של המורה שלי קייזר וסגנית המנהל שושי.
הצלצול נשמע והמורה חיה הגיעה. המורה חיה? ואז היא אמרה "אני אחליף היום את המורה שלי עד לתפילה".
אני שמחתי. המורה חיה היא המורה למוסיקה ואני אף פעם לא בשיעור שלה- יש לי באותו הזמן מצוינות בחשבון.
ירדנו. התפללנו. המורה שלי הגיעה. לאחר התפילה ( שהתפללתי בה בשקט) המורה הודיעה "היום נצבע את עבודות הגבס".
לי אין עבודת גבס: כשהכנו את הגבס הגעתי באיחור בסוף השיעור וכשהמשכנו אבישי דיבר על ''הארי פוטר וגביע האש'', על סדריק דיגורי, על זנב -תולע, על וולדמורט ואני ציירתי עץ.
בשיעור אומנות ארנון נוכח בכיתה.
השיעור לא יכולתי להתחיל עבודה חדשה כמו אבישי.
לכן ציירתי את כריכת ''ספר הטירה רדופת הרוחות'' יחד עם יאיר ביליבאום''.
כשהמורה הגיעה לציוני השיעור היא לא הספיקה להגיע אל ונשמע הצלצול להפסקת האוכל.
היום היה לי בייגלה עם זעתר. אכלתי אותו ונתתי חלק לאבישי תמורת לחם עם סחוג וחומוס תימני ולכליל תמורת הכרוב שנתנה לי אתמול ושלשום.
אני, הלל ואליה (התאומות שכל הזמן מתבלבלים ביניהן וההבדל היחידי הוא שלהלל יש נמש בצד ימין של האף ולאליה בצד שמאל) הלכנו לחפש את מתי.
כשהלל חיפשה הוא חלף סנטמיטר לידה והיא לא ראתה.
הצלצול לשיעור אנגלית נשמע.
הדבקנו את המדבקות בעמוד 66 וקראנו את הקומיקס בעמוד 67.
במבחן קיבלתי 91.
בשיעור תורה המורה הודיעה "יש להביא דגמים של אחת מעשרת המכות. בינתיים רק דניאל פינדלינג הביא דגם של מכת צפרדע ואת טופס השאלון של המכה.
בהפסקה הבאה היה משעמם.
שאר היום התנהל כרגיל והצטיינתי בשיעור מפתח הלב.
במקהלה היה משעמם.
ביי,
לפחות עד מחר...
נעם.
דוד אריה: יום עם המון חוויות! ואני מקווה שהסחוג היה טעים ולא חריף מדי. מאי, כיתה ג'1, בי"ס שזר, הרצליה: ההרפתקה הזאת לא מסופרת עלי היא מסופרת על אמא שלי ועל כלבי.הכל התחיל ביום קיצי אחד בתילאנד חזרתי מבית הספר ולא ראיתי את הכלבים שלי חיפשתי אותם אך לא מצאתי אותם.ואחר כך ראיתי את שער הברזל שנפל והבנתי שהם ברחו. התחלתי לבכות לאמא :"אמא לכי לחפש אותם,לכי לחפש אותם,בבקשה. אמא שלי נאנחה ואמרה :"בסדר."היא פתחה את השער לא צעדה אפילו צעד אחד ומיד מול ביתנו בחורשה ראתה את הכלבה.שתיהן רצו אחת אל השניה אמא שלי לקחה את הכולר של הכלבה וקשרה אותה. אחר כך היא שאלה אישה אחת ":תגידי,במקרה ראית כלב זאב בסביבה?כן אמרה האישה ממש בקצה העיר.אמא שלי הלכה לקצה העיר והיא ראתה את הכלב קשור לעמוד.ולידו איש.היא שיחררה את הכלב ובדרך חזרה היו הרבה ציפורים .ואז בא איש וסילק את כל הציפורים.ולבסוף אמא שלי חזרה הביתה וסיפרה לי ולאחותי הכל.
דוד אריה: איזה מזל שהכלבים נמצאו!
איתי, כיתה ג' 2, בי"ס אופק: אני אוהב מאוד את הסידרה הרפתקאות דוד אריה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
דוד אריה: תודה! איזה כיף! ושוב חוזרת אלינו מיקה עם הרפתקה נפלאה. קריאה מהנה לכולם:
מיקה אלטמן, כיתה ד' 2, בי"ס דוד בלוך, ת"א: ההרפתקה של דוד אריה באי החיות
זה היה יום רביעי שטוף שמש ומזג האוויר היה נפלא. אני ינון ודוד אריה ישבנו במרפסת וליקקנו קרטיבים בטעם לימון. " דוד אריה" פתחתי, "זה נכון שאתה אוהב חיות?" "כן, מאד!" ענה לי דוד אריה. "הייתה לך הרפתקה עם חיות?" שאל ינון. "כן. זו אחת ההרפתקאות שלעולם לא אשכח." ענה דוד אריה. "אז תספר לנו, בבקשה, אתה מסכים?" שאלתי אני. "כן, ודאי שאני מסכים, צפריר." ענה דוד אריה והתחיל לספר: "זה התחיל בבוקר אביב נעים כשגיליתי שאני לא בבית. לא הייתי במיטה שלי ולא על הספה בסלון ולא באף חדר בבית! התעוררתי על חוף זהוב מלא בצדפים וקונכיות. ''לא נורא, אעשה טיול קטן באי הזה וזו תהיה הרפתקה!'' " "חשבתי לעצמי. ''חוץ מזה, אולי אני אגלה את ביתי או מישהו שיוכל להדריך אותי ולעזור לי במהלך הטיול.'' בדקתי שהתיק שלי היה אצלי, בדקתי שהכל תקין אבל דבר אחד היה בעייתי- הייתי רעב ולא היה לי שום מלפפון חמוץ בתיק! בדקתי בכל מקום אפשרי: בכיסים, בכל תאי התיק, ואפילו בגרביים, ו-שום מלפפון חמוץ." לרגע דוד אריה השתתק ואז שאלתי: "אז איך הצלחת לשרוד?" "זו הייתה בעיה קשה." המשיך דוד אריה. "אז אספתי כמה קונכיות וצדפים והתחלתי במסעי בתקווה שאמצא משהו טעים, מזין ומשביע בדרך. נכנסתי לתוך הג''ונגל הטרופי של האי והכל היה ירוק, צבעוני ויפה מאד. התחלתי לצעוד במרץ אל תוך הג''ונגל וגיליתי המון עצים משונים בצורות מיוחדות, פרחים יפים ונהדרים וחיות מדהימות שידעו לדבר בשפת בני האדם וכך הם הדריכו אותי והציעו לי עצות, אבל כל הצמחים והעצים והחיות האלו, היו מיוחדים מאד, לא כמו שאנחנו רגילים לראות." "וכך המשכתי בדרכי ומצאתי עץ גדול ועליו פירות נפלאים. הייתי מאד רעב אז בתור התחלה טעמתי את הפרי, והוא היה בדיוק כמו שרציתי! טעים, מזין ומשביע. לקחתי איתי עוד כמה פירות והמשכתי בדרכי. לפתע ראיתי קופיף קטן וחמוד יושב על ענף של עץ. ''שלום'' אמר לי הקופיף. ''שלום, אני דוד אריה.'' " "אמרתי אני. ''ואני פול. מה אתה עושה?'' שאל אותי פול. ''אני מחפש את הבית שלי. יש לך רעיון איפה הוא?'' שאלתי. הקופיף הביט בי בהפתעה ואמר בצהלה: ''ברוך הבא לאי החיות. אתה ודאי לא יודע איפה ביתך וודאי שאתה חושש, ואני גאה לומר שאתה הגיבור.'' " " ''הגיבור?'' שאלתי. ''כן, הגיבור. הגיבור שכולנו מחכים לו.'' ענה לי פול והחל להסביר: ''זה מתחיל ככה: מישהו מאבד את הבית שלו ומגיע לפה. הוא מנסה למצוא את ביתו בעזרת החיות שיש פה והוא יכול להגיע לביתו רק אם יביס את אוכלי הכוח. אוכלי הכוח הם יצורים מאד מסוכנים. אם אתה מרגיש נמרץ זה סוג של כוח-, כך שכשתגיע אל אזור אוכלי הכוח הם פשוט יאכלו לך את הכוח ותשאר רק עייפות. אפילו בלי שתראה אותם הם יכולים לאכול לך את הכוח. אם תצליח להביס אותם, תחזור לביתך- כמובטח, אך אם לא תצליח להביס אותם- לאט לאט תהפוך לגרגיר חול או שתעלם מהעולם! אתה מבין?'' " "הוא הסתכל בי כאילו החיים שלו תלויים בי. ''אני מבין. תגיד לי איפה זה ואלך ל. אני אציל אתכם, פול, אל דאגה!'' אמרתי. תום הדריך אותי ויצאתי לדרכי. מרחוק שמעתי את פול צועק לי: ''בהצלחה, דוד אריה!'' והרגשתי שהוא מעודד אותי להצליח. הקריאות שלו עשו לי מרץ והתחלתי לרוץ במהירות שיא והגעתי ממש בקצרה אל האזור של אוכלי הכוח. ראיתי יצור משונה שדיבר מצחיק ולא מובן וחשבתי שזה אוכל כוח אחד. הכוח שלי התחיל להגמר אז צעקתי: ''שקט עכשיו!'' והיצור נפל על האדמה כאילו תקעתי בו חרב. המשכתי ללכת וכל היצורים המשונים היו שרועים על הארץ ללא תזוזה. ''הצלחתי! הצלתי אתכם מאוכלי הכוח!'' " " צעקתי בקול רם. כולם שמעו אותי והריעו לי ומחאו לי כפיים ונתנו לי מתנות פאר וכשהגעתי איתם אל ארמון המלך הם אמרו למלך : ''הוא הציל אותנו! זה המושיע! עכשיו, קיים את ההבטחה!'' והמלך לחש לחש עתיק וכל החיות והיצורים איתו. ואז שמעתי מישהו אומר לי: ''עכשיו, עצום את עיניך ותחשוב שאתה בביתך, שאתה אוכל מה שאתה אוהב ועושה מה שאתה אוהב.'' " " וחשבתי שאני בבית, אוכל מלפפון חמוץ, ושוכב במיטתי הרכה. ''עכשיו פקח את עיניך.'' שמעתי את הקול אומר לי. ובאמת, הייתי בביתי, אכלתי מלפפון חמוץ והייתי במיטתי. סופסוף בבית! הייתי מאושר ושמח אבל מה שנותר הוא לוודא שהמזכרות שאספתי בתיק! ובאמת, המזכרות היו בתיק וזה היה ממש נפלא, כי הרי מכל הרפתקה צריך זיכרון. הסוף." "וואו, איזו הרפתקה! ממש מופלאה! עוד פעם!" ביקשתי. "הייתי שמח, אבל אני בדיוק צריך לחזור הביתה!" אמר דוד אריה. "טוב, אז להתראות דוד אריה!" אמר ינון. "להתראות!" אמרתי אני וגם דוד אריה אמר להתראות והלך. סוף.
גל כהן, כיתה א'1, בי"ס "עמק יזרעאל" גניגר, תל עדשים: שלום ינץ לוי,
אני רוצה לספר לך על משהו שנהנתי.
פעם אחת, בחופש חנוכה, הלכתי לסרט עם חבר שקוראים לו עומרי , לסרט קוראים "ארתור והמינימונים 3 - מלחמת שני העולמות", וזה היה עם מלחמות ונהנתי מאוד. דוד אריה: סרטים טובים הם הרפתקה נפלאה!
אורי, כיתה ג'1, בי"ס השבעה, אזור: יש לי 25 אחים בבית בימי שישי
דוד אריה: אימא שלי תמיד אמרה שאין דבר כזה יותר מדי ילדים לאון, כיתה ג'2, בי"ס פיק"א, פתח תקווה: אני מאוד מעריץ אותך וגם אוהב מאוד את הספרים שלך. שלח לי אימייל בוואלה דוד אריה שלך לאון
דוד אריה: שלחתי! איל זלצר, כיתה ג' 4, בי"ס תדהר, יקנעם: היום כשחזרתי מהבית ספר ראיתי בלון כחול בעננים.
האם ראית את הבלון כשרחבת על הענן
דוד אריה: ראיתי גם כחול וגם אדום
כרמל ועומר, כיתה ד'2 וגן, גן סחלב ובי"ס תדהר, יוקנעם עילית: לפני יומים בדיוק יצאנו חברים לטיול ולפטע ראיתי מפה גדולה נגשתי אליה ושפתחתי אותה ראיתי איך אפשר להגיע ליבשת הצו קומוקו רציתי נורא ללכת בסוף הטיול חזרתי הביתה אך אמא לא ההיתה אז ידעתי שהיא תחזור מאוחר יצאתי לדרך ולקחתי איתי מים וכובע אחרי שהתרגנתי לי יצאתי לדרך כעבור שעתיים הגעתי לעץ ראיתי טרמפולינה והתחשק לי לקפוץ כבר שחכתי מכל המסע הגדול וטפסתי בסולם והתחלתי לקפוץ אחרי שנייה לא יודע איך זה קרה הגעתי ליבשית הצו קומוקו הלכתי והסתובבתי כל כך נהתי תמיד חלמתי להיות במקום מיוחד כזה ומרוב שנהנתי שכחתי שאמא כבר חזרה התחלתי לחזור בחזרה היה לי חיוך שמח וטוב על הלב ותמיד זכרתי את מה שקרה עכשיו אני ילד בן 9 וחצי ועדיין אני זוכר את הדבר המיוחד שקרה לי ותמיד הזכור את הדבר המיוחד הזה
דוד אריה: תודה על הרפתקה מרתקת!
צליל, כיתה ד'3, בי"ס תדהר,יקנעם: קראתי את כל בספרים שלך כולל את הספר החדש!!! :)
דוד אריה: איזה כיף!
שיר,כיתה ג' 4, בי"ס רמז, עמק דותן:
אני יצאתי לטבע. עם המשפחה.והיה קוצים וצמחים. בתח שאלתה. כמה זמן הטיול היה? הטיול היה 5 שעות. ותיפסנו על הרים גבוהי
דוד אריה: איזה הרפתקה כיפית!
ינון (אח של צפריר), כיתה ג' 2, בי"ס רחביה, ירושלים:
במדבר השוייצרי היה גם אוצר!!!! היה זה בקבוק כסף עם תרופה לכל המחלות בעולם! התרופה לעולם לא תגמר וכך כולם יוכלו לשתות ממנה! הבעיה היתה שהתרופה היתה בתוך מערה עם ה-מ-ו-ן אוכל שאם אוכלים ממנו הופכים לאוכל! דוד אריה כמעט הפך לגבינה צהובה שהיתה ליד היציאה אחרי שלקח את התרופה ואז שתה ממנה וניצל.
דוד אריה: כן, זאת היתה הרפתקה מפחידה!
מאיה, כיתה ב' 3, בי"ש משואת נריה, מודיעין:
2 ארנבות
יום אחד הארנבת מאי יצאה לטיול לגן שעשועים היא פגשה את חברתה הטובה הארנבת נוגה.מאי קפצה 3
קפיצות והיגיעה אל נוגה.מאי שאלה את נוגה שאלה.הי נוגה במה נשחק ?אולי מחבואים?נהדר זה רעיון מצוין נוגה נו בואי לשחק אמרה מאי כן אמרה נוגה .והם שיחקו בכיף
הסוף.
דוד אריה: הרפתקה מקסימה. לפעמים אני חולם שאני ארנב!
יערה, כיתה ד' 4, בי"ש משואת נריה, מודיעין:
בלילה אחד חלמתי שאני עומדת על ריצפה ועל הריצפה יש כל מיני ג''וקים גדולים ומגעילים..... =$
ובלילה אחר חלמתי, שיש פרפר בינוני על הקיר בחדרי ואז קראתי לאבי שיסלק אותו,ואבי לא בא,אז חזרתי והוא נהיה יותר גדול ואז זה חזר עוד פעם ועוד פעם...... עד שהפרפר היה ע-נ-ק-! ואז נראה לי שצרחתי.... אבל אני לא ממש זוכרת את הסוף של החלום......
דוד אריה: איזו הרפתקה מיוחדת. גם חלומות הם הרפתקאות.
יערה, כיתה ד' 4, בי"ש משואת נריה, מודיעין:
יש לי לספר לך חלום עצוב ביותר......=(
בדירה הקודמת שלי (גם במודיעין) היה לי כלב -ים ממש ממש מתוק, שכשהייתי באה לסלון הוא היה מציץ מהספה ואומר:"קו-קו!"... הוא היה כזה חמוד.....
אך יום אחד יצאתי איתו לטיול בערב, ואז אחרי כמה דקות ענקי אבן חטפו את הכלב-ים המאמי שלי... הייתה ליד טירה שהארי-פוטר והרמיוני היו , וביקשתי מהם שיעזרו לי לקחת את כלב-הים שלי, אך הם אמרו לי שהם לא הצליחו (כמובן אחרי שהם ניסו.....). אחר-כך הלכתי לסלון (בחלום..) והכלב-ים שלי לא יצא ולא אמר לי:"קו-קו!", וכמעט פרצתי בבכי........
עכשיו שאני כותבת את זה, אני רוצה לפרוץ בבכי, אבל אני לא עושה זאת, כי כולם יצחקו עלי...=(........
יום אחד-לא בחלום, יצאתי עם הבלון שקיבלתי אותו ליום הולדת, אבל מאוד אהבתי אותו (אפילו ישנתי עם החוט שלו...), לחצר ביתי. לא החזקתי אותו מספיק חזק והוא עף לי לם!!!!!
אז סוף-סוף הבנתי שאפשר ללמוד מחלומות (ובמקרא כזה צריכים ללמוד מחלומות..), כי עם לא, יש לך בעיה........
ובגלל שלא למדתי מהחלום, האבדתי שני דברים- במציאות ובחלום..... =( =( =(
דוד אריה: יערה, ההרפתקה הזאת מקסימה ונוגעת ללב ומרתקת. תודה!
עידו, כיתה ד'1, בי"ס השבעה, אזור:
פעם אחת אני הלכתי לסופר , קניתי מה שאימי ביקשה ושיאצאתי מהסופר הייתי בארץ הגמדים. אני טיילתי בארץ ואז פתאום פגשתי את חברי.שאלתי אותו אם הוא רוצה שנטיל ביחד אז הוא ענה כן. ראינו מכשף וביקשנו שיחזיר אותנו, הוא אמר "אם תשלמו לי אני יחזיר אותכם . אנחנו עבדנו חודשיים ההורים מעוד דהגו הלכנו למכשף והוא לא היה חיפשנו וחיפשנו ובסוף מצאנו והוא החזי אותנו.
הסוף
דוד אריה: הרפתקה מפחידה! תודה!
סופי, כיתה ד'2, בי"ס קורצאק, קרית מוצקין:
לפני שנים רבות היה מישהו ששמה היה סופי והיא חלמה מאד מאד רצתה שכול העולם היה רק בממתקים ! כמו החלונות מי פודיינק ועוד. .. :D
דוד אריה: חלומות הם לפעמים הרפתקאות מתוקות.
רוני כיתה ג' 4, בי"ש משואת נריה, מודיעין:
שעברתי כיתה של בנות מאוחדת עם כל הבנות של השכבה של א,ב, של שנה
שעברה ולפני שנתיים
דוד אריה: נכון! לעבור כיתה זו הרפתקה.
מיקה אלטמן, כיתה ד' 1, בי"ס דוד בלוך, תל אביב:
דוד אריה,
יש לי יום הולדת ב20 לינואר והמשאלה שלי היא: שתוציא את ספר דוד אריה החדש עד אז. תוכל לעזור למשאלה שלי להתג? (זה בסדר שהספר יצא גם קצת אחרי יום הולדתי, אבל לא יותר מידי אחריו!) =)
:-) =] :] :)
דוד אריה: מיקה, לצערי זה ייקח עוד זמן. אבל בבקשה, התאזרי בסבלנות. אבל יש לך מתנה אחרת ליום ההולדת: טו בשבט חל ביום ההולדת שלך! זה כיף!
גיא, כיתה ד, בי"ס מימון:
פעם אחת הלכתי לטיול עם אבא שלי וראיתי מדרגות עליתי לבד עליהם וראיתי אמון ספרים מתאופפים אם
הרוח וראיתי איש קטן ומוזר והואבאלי ואמר לי כך את האבן הזאתוהיא תשמור אליך ופתאום ראיתי
איש פחדתי ממנו רצתי ונפלתי לתוך ספר וכל האנשים היו עשויים מממתקים ואיתנפלו עלי חילים משוקולד ואז הם לקחו אותי למלך שלהם והוא אמר למה אתה לא מממתקים כחו אותו לכלא צעקתי לאאאאאאאאאאאאא ופתאם התוררתי ואמא אמרה מה קרא למה צעקתה ואז סיפררתי לה את כל הסיפור סוף
דוד אריה: איזו הרפתקה מסעירה! תודה!
כולם מוזמנים לקרוא עבודה שכתב אלי קקיאשווילי על "הרפתקאות דוד אריה בג'ונגל הסיבירי". לחצו כאן
אמונה, כיתה ג 2,בי"ס אריאל, מודיעין: כל המישפחה שלי הלחה לפרק ואשינו פיקניק, ובאמצה הפיקניק אמא סיפרה לנו את הרפתקאות דוד אריה במידבר השוצרי.
אני מקוה שגם אתה נהנה מהסיפורים של ינץ לוי.
דוד אריה: אני לא רק נהנה מהסיפורים, אלא שאני ממש חווה אותם כי אני הוא זה שיוצא להרפתקאות! וחוץ מזה, משמח לשמוע שהקשבתם להרפתקאות בפיקניק.
כולם מוזמנים לקרוא את ההרפתקה המופלאה, המרתקת והמקורית שכתבה מיקה:
מיקה, כיתה ד1, בי"ס דוד בלוך, תל אביב: כמו כל יום רביעי דוד אריה בא אלינו הביתה. הוא הגיע עם סל מלא בתכשיטים כי זה היה יום ההולדת של אמא. הוא בא למרפסת ואני וינון כבר חיכינו לו מזמן. "שלום דוד אריה! היום יש לאמא יום הולדת. אמרת לה מזל טוב?" אמרתי אני. ינון היה קצת מצוברח מאז שנגמר יום הלימודים- כי כמה ילדים יותר גדולים ממני וממנו אמרו לו: "איזה נמלה קטנה!" הוא סיפר לדוד אריה מה קרה לו היום ודוד אריה אמר: "נמלה זה בסדר. אתה יודע, אם היו קוראים לך ככה בדולדריה היית פורץ בצחוק שיכול היה להרעיד חצי מהעולם!" "מה זה דולדריה?" שאלתי. "זו ארץ. היא נמצאת בדרום צ''כוסלובקיה." ענה דוד אריה. "הייתי בה."הוסיף. "ספר לנו!" התחננתי.ינון הביט בדוד אריה כאילו הוא אומר: "כן, גם אני רוצה שתספר לנו." דוד אריה אמר: "בדיוק רציתי לספר לכם!" ונ נשימה עמוקה והתחיל לספר: "הגעתי תוך ימים רבים לדולדריה וכשירדתי מהמטוס הפרטי שלי ונפתחו דלתות המטוס, הנוף שראיתי מולי היה פיצפון. אף פעם לא ראיתי נוף קטנטן כזה. המשכתי בדרכי וראיתי בשדה התעופה מטוסים שנראו כמו מטוסי צעצוע. פרצתי בצחוק מתגלגל והמשכתי ללכת. ''אדוני! מה רבה חוצפתך! עקפת בתור, עקפן שכמותך. ועוד מתנשא הוא לגובה בצורה שחצנית, לא אופתע לגלות אם אשתו עקפנית!''
שמעתי. זה היה קול דקיק למטה מתחתי, זה היה נמל (הזכר של הנמלה). נמל עם חליפה כחולה-ירוקה ומשובצת. כנראה מרוב שהנמל הזה קטן הוא דיבר בחרוזים.
''סליחה...'' פתחתי, אבל הנמל פשוט קטע אותי באמצע. ''לא סליחה, ואפילו לא סליח. לא אסלח לך כלל אם עוד ככה תמשיך.'' נמל כזה עקשן לא ראיתי בחיים!" "הנמל הזה ממש עיצבן אותי עד שאמרתי לו בחרוזים:
''הי, נמל, אני עוד אדרוך עליך וחסל!'' הנמל קצת צחק ואמר לי: ''נראה אם תעז! מבפנים אתה כנראה פחדן כמו עז.'' ממש התרגזתי ולא הצלחתי לשלוט בעצמי ודרכתי עליו. כל הנמלים והנמליות הסתובבו אחורה לראות מה קרה, וכשהם ראו מה עשיתי, הם צעקו: ''משטרה! משטרה! הזעיקו מהר! בממלכת דולדריה תושב חסר! הרוצח ענק עם ארבע שערות? הנכון הוא מה שעינינו רואות?''" "הייתי ממש מפוחד ולא ידעתי מה לעשות- אם לברוח או להשאר כי משטרת דולדריה כבר הייתה בסביבה ותפסו אותי על חם...
או לברוח כי לברוח תמיד אפשר. נשארתי לכמה רגעים לחשוב מה לעשות אבל היה כבר מאוחר מדי כי משטרת דולדריה כבר הייתה בשדה התעופה. ''הנה הוא הענק, אשר רצח ביצע , אם אינני טועה או שאני משתגע- הענק הזה בעל ארבע שערות, האם זה אמיתי? זה יכול ליהיות?'' " "אמר נמל אחר שהיה בעל חולצה לבנה ומכנסים שחורות. הוא נעץ בי מבט חשדני ולרגע חשבתי אם הוא באמת משוגע.
ואז צץ הנמל שעליו דרכתי ואמר:
''אבל רגע חכו! הוא לא התכוון. בדיוק עלי הוא לא כיוון. אני פשוט את הענק הרגזתי מאד, והענק לא השתלט על עצמו עוד וניסה עלי לדרוך, ואותי למעוך. נבהלתי מאד וזזתי לצד והרגשתי א וגם מפוחד- א כי הרגזתי את הענק ומפוחד כי אולי הוא ימשיך ויגרום נזקים ויצעק... אז אולי נתפייס, נרגע ונשלים וכל אדם ונמלה יהיו חברים?'' " " ''אם לתנאים אלה הענק מסכים, נחיה בשלום ובכיף, כמו חברים.'' אמרו שאר התושבים. ''אני מסכים, בואו נשלים.'' אמרתי להם וכולם הסכימו וצעקו קריאות שמחה. ונשארתי כמה חודשים וכבר התגעגעתי, אז נפרדתי מהם והם ממני וכאות תודה שלא הרגתי את אותו הנמל הם נתנו לי את התכשיטים והאבנים היקרות האלה- שהבאתי לאמא שלכם." "באמת? זה אלה?" שאל ינון. "כן, ינון. באמת." ענה לו דוד אריה. "ואתה בא לבקר את הנמלים?" שאלתי אני. "מזמן לא באתי לבקר אותם. אני לא חושב שהם ממש זוכרים אותי עדיין." ענה לי דוד אריה.
ובערב בארוחת ערב סיפרנו לאמא על התכשיטים והיהלומים שדוד אריה הביא לה. "הם מיוחדים אמא. הם מדולדריה." אמרתי לה בהתחלה. אחרי הסברים קלים אמא ואבא הבינו את מה שהסברנו ולסיום אמרתי: "אמא, את אוהבת את המתנות שהביאו לך?" היא צחקה ואמרה: "אתה, ינון ואילאיל הם המתנות הכי אהובות עלי. וגם אבא, אבל אותו מצאתי- לא קיבלתי." "ודוד אריה? מה עם המתנות שלו?" שאל ינון. " גם הן יפות. אבל אני יותר אוהבת אתכם מאשר התכשיטים והיהלומים." אמרה אמא. וזה סוף הסיפור על דוד אריה בממלכת דולדריה.
תודות: לדוד אריה וינץ לוי ויניב שמעוני שיצרו את עולם דוד אריה ואת הרפתקאותיו המופלאות. ממני מיקה אלטמן.
ענבר, כיתה ב' 2,בי"ס יוזמה תלי, מודיעין: יום אחד הלכתי לנהר הירדן. היה דרקון חשבתי לרגע להרוג אותו. פיתעום ראיתי פייה אז היא אתחילה לדבר לחן פשוט החלתתי להקשיב לדבריה.ואחרי שהיא סימה היא נעלמה ואזהיו לי שני חברים.פייה יפה ודרקון חמוד
דוד אריה: כל כך משמח להכיר חברים חדשים!
אליזבט, כיתה ה'2, בי"ס קורצאק, קרית מוצקין: היום התאריך : 12.12.2010
היום הסופר ינץ לוי והמאייר יניב שימעוני באו לבית ספרינו. הם סיפרו לנו איך התחילו הרפתקאת דוד אריה , ואפילו כתבו לי הקדשה על הספר! =] היה לי ממש מעניין. אך בסוף היום שמענו רעמים וברקים וכשיצאנו מבית הספר ירד ממש מבול! היה מאוד קשה לחזור הביתה... אני וחברותיי ממש השתגענו מלמצוא דרך שאין בה שלוליות. בסוף הגענו הביתה רטובות ממש... התקלחתי לבשתי פיג''מה ועכשיו אני כותבת לך... מקווה שתענה לי דוד אריה. ממני , אליזבט שניידר!!! =]
דוד אריה: איזה כיף לשמוע שנהנית מהמפגש. ובנוגע למבול: לפעמים כיף להירטב בגשם, אבל בעיקר כשאפשר להתייבש אחרי זה ולהתחמם.
שחר קומיסר, כיתה ג'1, בי"ס קורצאק, קרית מוצקין: הרפתקאות הדוד אריה ביער האפריקני
הדוד אריה הולך ביער אפריקני ופוגש את מינה האפירי בת כלובו שקע מנהיג השבט. ול מינה האפירי בת כלובו שקע היה חבר. הדוד אריה בלילה אמר שהוא חייב אותה והוא לא מוותר.בלילה הוא הרג את החבר שלה ואמר: ועכשיו היא תהיה שלי אני אוהב אותה ואניולא יחזור הביתה עד שגילתי שהרגתי אותה ולא את החבר והלכתי מהיער האפרקני עצוב ובוכה.ההמשך ב............הרפתקאות הדוד אריה ביער האפריקני2
-------------------------------------
דוד אריה: הרפתקה מסעירה!
נועה כיתה ג'2, בי"ס קורצאק, קרית מוצקין: פעם אחת הלכתי לפסטיבל הפפריקה , היה קצת ריח רע אבל כיף!!!
דוד אריה: פסטיבל הפפריקה – נשמע נפלא. אני מקווה שיום אחד יהיה גם פסטיבל הסומסום.
נירית כיתה ה' 2, בי"ס קורצאק, קרית מוצקין: אני היתי ביום מסכוןוכולם הסתקלו עלי במבט חודר כאילו עשתי משהו רע ואז היסתבר שאני נראת נורא כולם יסתכלו במבט לא יאמן לבסוף החלטו שאני מצורפת למעודן ילדים שהיה מקובל אז אבל פתהום הרגשתי הקלה *אני לא נראת נורא*
דוד אריה: פעם הייתי מביט במראה וחושב שאני לא נראה טוב, אבל אז הבנתי שאני נראה הכי דוד אריה שאפשר.
יובל, כיתה א'2, בי"ס נחשון: אני רוצה מאוד ללכת למיפעל שוקולד ווניל
דוד אריה: גם אני! יובל זרצקי, כיצה א2, בי"ס נחשון, קדומים: פעם הלכנו לדוג דגים פיתאום הרגשנו שהאדמה ניתלשה ושטנו כמו על אי והגענו לאי אחר. שם פגשו אותנו אנשי האי האי היה מחולק לשתי חלקים חלק אחד היה של אנשים דוברים אמת והשני דוברים שקר וגם לדוברי אמת היתה לשון מאוד ארוכה ולדוברי שקר היו אזנים גדולות. ופיתאום פתחתי עינים כי הכול היה חלום.
דוד אריה: איזו הרפתקה מרתקת!
נויה, כיתה ג2, בי"ס בן גוריון,קריית מוצקין: דוד אריה היקר זה חלומי. אני היתי רוצה שיקנו לי הרבה דברים שאני רוצה אני חלמתי על זה אתמול וההיתי רוצה שזה יתגשם ואני אוהבת אותך
דוד אריה: מה שיפה בחלומות הוא שגם אם הם לא מתגשמים אנחנו נהנים מהם בזמן שחולמים!
הדס ראובן, כיתה ג2, בי"ס שפרינצק, רחובות: פעם אחת שהיתי בפיקניק ביום שבת הכנתי פיתות על התבון זה היה כיף כל כך.
דוד אריה: איזה כיף!
לינוי, כיתה ג'1, בי"ס שזר, אחד העם: במיפגש הכיתתי. אני הייתי אם חברי בפארק גריזלנד שיחקנו במחניים וזה היה לי הכי כיף ואני ניצחתי בדהרה האחרונה אכלנו מאכלים תעימים אני אהבתי הכי את הגחנון ואני הבאתי גם גחנון
והיו שניים. ל דוד אריה יאני קראתי את שלושת הספרים שלך והם היו מאוד משעשעים ישלי שאלה והיא למה לא לקחת מהר מהמלך ביס שוקולד. ואהבתי מאוד את סיפרת בימיוחד את הראשון דוד אריה בערבות רומניה דוד אריה אני סיימתי להיום אז בי בי
דוד אריה: גם אני אוהב ג'חנון. ובנוגע לשאלה: קשרו לי את הידיים מאחורי הגב בחבלי שוקולד חזקים ואחר כך למזלי, החזיקו אותי בצורה כזאת שלא יכולתי להגיע עם הפה שלי לשום מקום.
אריאל, כיתה ג' 2, בי"ס שיפר, פתח תקווה:
שמי אריה דוד אריה זה עם הספרים המצליחים שלי ובקרוב יצא הרפתקאות דוד אריה באנגליה
דוד אריה: הייתי מאוד שמח לנסוע לאנגליה להרפתקאות!
יובל, כיתה ב' 2, בי"ס סורקיס, כפר סבא:
לילה אחד מפחיד וחשוך חלמתי לעצמי על עכברונים והם עשו לי הרבה דברים. יום אחרי זה כתבתי על זה סיפור.
דוד אריה: עכברונים בחלום – זאת הרפתקה!
יובל, כיתה א' 2, בי"ס נחשון קדומים:
אני מפחד שאני אפול לבור ולפאמים אני חולם ש... אני נופל לבור
דוד אריה: זה באמת מפחיד, אבל מזל שזה רק חלום.
יובל, כיתה א' 2, בי"ס נחשון קדומים:
פעם פעם פעם קול המישפחה עלכנו לבית מלון מגניב באילית עים מירפסת איה דלת מיד לחדר של אבא ואימא וראו מי את ים סוף
דוד אריה: אני מאוד אוהב לראות את הים!
דן, כיתה ב'2, בי"ס סורקיס, כפר סבא:
הכול קרא בשנה שעברה ביום שני הלכנו עם חגית וגדי וסער ומאיה ומשפחתי רצינו ללכת ללונה פארק בתל אביב הגענו ואתם לא מבינים איזה מתקנים הי בלק במבה גלגל ענק ועוד...אני ואחי הלכנו למכונית שקעילו נוסעת ואה\את כמעט נופל\ת פחדנו וחזרנו בסחרחורת
ממש חזקה אבא ואמא שלי עלו על בלק במבה עם כמעט היתלפו שהם ירדו מי המתקן וחגית גדי סער ומאיה עלו על גלגל
ענק שהם ירדו הם לא רצו להיות באדמה [סוף]
דוד אריה: איזה כיף בפארק שעשועים!
אוראל, כיתה ד'1, בי"ס בן גוריון, קריית מוצקין:
כותרת:הילה ויום הולדתה
היו היתה ילדה ב הילה. הילה אהבה לטייל בחוץ,ולשחק עם חברות. עברו כמה ימים ויום ההולדת של הילה הגיעה אמא שלההתקשרה לחברותיה בלי שהיא ידעה הילה יצאה מביתה לטייל עם הכלב שלה גור כול החברותשלה הגיעו לביתה חגיגיות ומתנה בידיהן כול חברותיה של הילה עזרו לאמא שלה לסדר את הבית לכבוד מסיבת ההפתעה להילה אמא של הילה התקשרה אלי ואמרה לה לחזור הביתה ,הילה חזרה הביתה ושררה דממה בביתה, כול הבית היה חשוך פתאום הילה שומעת הרבה קולות שצועקות "הפתעה" אמא של הדליקה את האור הילה הדליקה את האור הילה היתה מופתעת כל כך ושמחה כל כך
דוד אריה: מסיבת הפתעה – זאת הרפתקה משמחת!
גל, כיתה ד'2, נוף צורים:
יום אחד התעוררתי והרגשתי משהו שונה הדראיתי את הדבר הכי יפה בעולם!
עכבישה?! היא כל כך יפה וחמודה
הרגשתי מאוהבת
ואז הלכתי ל ועכבישה הייתה והרגשתי שהיא עוקבת אחרי
מסתבר שהיא הריחה את העוגייה בכיס שלי ואז שנפלה לי העוגייה היא נעלמה לתמיד.
דוד אריה: הרפתקה יפה ומשעשעת ואפילו מרגשת! נגה, כיתה ג' 2, בי"ס גורדון, כפר סבא:
פעם אחת הלכתי לטיול והיה מפל אצום היינו מתחתיו והיה ממש מפחיד בגלל הרעש החזק
